46

2K 125 41
                                    


השניות כל כך ארוכת.
כל כך הרבה הזדמנויות לברוח לפני שאדם יוצא מהבית. אני לא מנצלת אף אחת מהן, במקום, אני עומדת ולא ממש זזה.
למען האמת, אין לי מושג למה התקשרתי ולא דפקתי בדלת, אני לא חושבת בבירור כרגע, אבל אני פיכחת מספיק כדיי לדעת שאני עושה את המעשה הנכון.

לא משנה, אני לא.
זה בכלל לא משנה, אני לא יכולה לעשות שום דבר עם ההחלטה שלי, כי השניות עברו, הדלת נפתחת, ואדם עומד מולי.
אני צריכה רגע להתאפס על עצמי, אני משתמשת בכל השכל שנשאר לי כדיי לעצור את עצמי מלחבק את אדם, מלנשק אותו, מלספר לו הכל.
אני לא יכולה לעשות כלום כרגע, כי אדם לא יבין מה לעזאזל קורה מסביבו, ולא יסלח לי בחיים.

״מה את עושה כאן?״ אדם לא מבזבז זמן, ואין לי מושג איך להתחיל לענות.

אני מתחילה לדבר ללא שליטה, מפתיע.
״אני צריכה לספר לך משהו. האמת, יותר ממשהו אחד, כמה דברים שונים, המון דברים, בעצם-״

״יעל, את בסדר?-״ העובדה שאדם קטע אותי הזכירה לי את הסיבה שאני כאן.
״אבל לפניי כל זה, אתה צריך לענות לי על שאלה.״ אני אומרת בהתלהבות, אדם לעומתי, נראה מאוכזב.

הוא עדיין פגוע, אין לו מושג מה קורה, אבל אני צריכה לוודא שאני צודקת לפניי שאני מספרת לו הכל.
״אני צריך לענות לך? את רצינית? אחריי כל מה-״
״איך עובדות מצלמות רכב?״ אני ממשיכה בשלי, בלי להסביר שום דבר.

״מה?״
״המצלמות האלה, שבתוך האוטו, איך הן פועלות?״

אדם מהסס לפניי שהוא עונה. ״הן מצלמות, יעל, למה זה דחוף?״ הוא שואל, אדם נראה כל כך מתוסכל מהסיטואציה.

״אבל מה שהן מצלמות, לאן זה הולך אחר כך? איפה זה נשמר?״ אני ממשיכה להציק לאדם בנושא שהוא לא מבין את החשיבות שלו.
זה בסדר, הוא יודה לי אחר כך.

״מה לעזאזל לקחת?״
״אדם. בבקשה

אדם נאנח, אני יודעת שהוא רוצה לענות לי למרות הכל.
״הן לא שומרות שום דבר לטווח ארוך, רק לזמנים של תאונות.״
שיט. שיט. שיט.
בלי לשים לב, אני קורסת נפשית.
לא שיניתי שום דבר, הכל עוד יותר בעייתי.

״אתה בטוח? נגיד, משהו מה-שבע עשרה בפברואר, לא יהיה שמור בשום מקום?״ רציתי להיות בטוחה בתוכנית ההרוסה שלי.

״לא.״ הוא עונה, ועכשיו באופן רשמי, נדפקתי.
״פאק.״ אני בקושי מסוגלת לדבר.
״הרסתי הכל,״ יכול להיות שאני בוכה, ״אני כל כך מצטערת.״

״מצטערת על מה? על זה שאת כאן, באמצע הלילה, שואלת אותי דברים מפגרים, או על זה שבגדת בי ואז המשכת כרגיל?״ אני מזכירה, בשלב הזה אני לא חושבת, וכשאני לא חושבת, קורים דברים שאני מתחרטת עליהם אחר כך.
כשאני ליד אדם אני אף פעם לא חושבת, בנוסף, כנראה שאני באמת שיכורה. זמן להודות בזה.

BasicWhere stories live. Discover now