Basic

2

דיברתי עם שירה בהפסקה, ישבנו בכיתה, אנחנו בדרך כלל לא יוצאות החוצה. ראיתי את זוהר נכנסת לכיתה, האמת שזה קצת הפתיע אותי.

זוהר לא לומדת בכיתה שלי ושל שירה, אבל היא חברת ילדות שלי בלי קשר לחבורה שלנו. ההורים שלנו ביחסים מאוד טובים, ואני וזוהר הכרנו דרכם אבל באמת נשארנו בקשר.
היא קשורה רק אליי ולשאר אין בעיה איתה, אז הכל טוב.

זוהר שונה משאר החברים שלי, היא היחידה ששותה, לפעמים מעשנת ויוצאת למסיבות, אני חושבת שהשאר מפחדים מזה קצת, אוליי אפילו מפחדים ממנה.

זוהר היא מהילדות שילדות אחרות רוצות להיות, היא נראת כמו דוגמנית של ויקטוריה סיקרט או משהו, באמת.
היא גבוהה ומחוטבת, יש לה עיינים ירוקות ובולטות, השיער שלה שחור וחלק, הוא נראה כאילו היא עשתה החלקה וסידרה אותו ככה, אבל הוא ככה טבעי.
יש לה נמשים שאני קצת מקנאה בהם, הנמשים שלי מסודרים בצורה שונה. אני מרגישה שבנות שרוצות נמשים רוצות נמשים כמן של זוהר ולא כמו שלי.

״היי יעל!״ זוהר דיברה בקול רם יחסית לאחרים בכיתה ורצה להביא לי חיבוק.
״זוהר, מה קורה?״ שאלתי בהתעניינות אחריי שנחלצתי מהחיבוק שלה.

״תקשיבי רגע, מחר יום חמישי, ויש לי בית ריק, אז כמה חברים נפגשים אצלי. את חייבת לבוא גם, זה יהיה נדיר.״ זוהר אמרה בהתלהבות כזאת, התרגשתי רק מלשמוע אותה מדברת על זה.

היא בדיוק הבינה ששירה נמצאת ליידי, ויישר הוסיפה, ״את יכולה להביא גם חברים משלך, את שירה ואת החבר הזה שלך, איך קראו לו? אהה יואב.״

״אני לא בטוחה שזה כדאי,״ שירה ענתה במקומי, עם חיוך שיכלתי לראות מקילומטרים שהוא מזויף. מיד רציתי לשכנע אותה להגיע, זה באמת נשמע כיף.

״שירה, למה לא בעצם? זה חמישי בערב, בשישי אין בית ספר, בואי נלך על זה.״ אמרתי לה. מסתכלת עליה במבט שלא מאפשר לה להגיד לא.
״אני אחשוב על זה״, שירה ענתה וגלגלה עיינים.

זוהר כבר הספיקה לזהות חברות אחרות במסדרון מעבר לדלת, ולסמן להן שיחכו לה.
״תבואו, אל תצאו סאחיות.״
זוהר הסתכלה עלינו, היא הסתכלה עלינו כאילו אנחנו מבאסות מדיי בשביל להגיע. ידעתי שהיא מפנה את זה לשירה ולא אליי, אבל עכשיו הרגשתי חייבת להיות שם.

״אמרתי שנחשוב על זה, זוהר-״ שירה התחילה להגיד, אבל זוהר כבר מזמן עזבה את הכיתה.

״את לא חושבת שהיא קצת עפה על עצמה או משהו?״ שירה שאלה אותי. לא הייתה לה בעיה עם זוהר, אבל היא גם לא ממש חיבבה אותה.

״אני חושבת, שאנחנו צריכות ללכת אליה מחר. ברצינות, בואי נעשה את זה, זה יכול להיות מדהים!״ הפנתי אל שירה מבט מתלהב, קיוויתי שהיא תסכים.

״בואי נשלח הודעה בקבוצה שלנו ונראה מה השאר יגיבו, נזמין גם אותם.״ שירה ענתה, היא לא נראתה שמחה מהרעיון, אבל זה עדיין שיפור.