נכנסתי לבית הספר בבוקר, עם הרבה יותר מדיי שאלות. שאלות שלא יכלתי למצוא להן תשובות. למה אדם מתנהג ככה? יכלתי לשאול אותו אבל ממש לא רציתי. אין לי כוח לדברים האלה, לרגשות האלה. אני לא רוצה לצאת המציקה, זה יהפוך אותי לעמית.
בעצם, אפילו יותר גרוע ממנה, בינינו לא קרה כלום.
הייתה לי רק מסקנה אחת להמשך היום הזה, אני לא נכנסת לשיעור מתמטיקה.
זה היה הדבר האחרון שרציתי לעשות ולגמרי לא התאים לי כרגע, אז החלטתי להבריז מהשעתיים האחרונות של היום. אחריי ארבע שעות בבית ספר, קיימתי את ההבטחה שלי לעצמי וחזרתי הביתה במקום להיכנס לשיעור.
לא הייתי פיזית מסוגלת להיתקל באדם שוב, לא עד שאני אדע בוודאות מה אני עושה מפה, איך אני ממשיכה הלאה, ובדיוק מה אני הולכת להגיד לו כשניפגש. לא הייתי מוכנה לזה עדיין, הייתי צריכה לחשוב קודם. החלטתי לחשוב בבית שלי, לבד, במקום שיעור מתמטיקה.
הגעתי הביתה ובירכתי את העובדה ששניי ההורים שלי הם מכורי עבודה שלא נמצאים דקה בבית, האמת שאפילו הנחתי שבגלל זה הם ישכחו ממה שהיה אתמול.
זה קורה להם הרבה, ואני כבר רגילה לזה לגמרי. התחרטתי על מה שאמרתי להם אתמול, אלה באמת הרגשות שלי, אבל התחרטתי על העובדה שאמרתי אותם בקול. יצאתי לגמרי מטומטת אתמול, מכל הבחינות.
התחלתי לשחזר את כל מה שקרה, את כל הטעויות שלי. קודם כל, הטעות הכי גדולה שהובילה לשאר, חשבתי שלאדם אכפת ממני. כרגע לא ידעתי אם לצחוק או לבכות מהעובדה הזאת.
נתתי לו לריב איתי על מי הולך קודם, ואחריי זה הוצאתי עצבים על האנשים היחידים בעולם שאני באמת תקועה איתם, ושאני חיה בבית שלהם. כן, ללא ספק מטומטמת.
***
ישבתי בחדר שלי, בערך באזור שמונה בערב, והשלמתי את השיעורים במתמטיקה שפספסתי ושלחו בקבוצה. כבר התבאסתי על איך שהרגשות שלי ניצחו אותי ועכשיו אני מאחורי כולם.
״יעל,״ שמעתי את אמא שלי כשהיא חזרה מהעבודה. אם יש משהו שאני שונאת לשמוע, זה הקול שלה אומר את השם שלי בטון הזה.
יישר ידעתי שהיא כועסת, כנראה שעדיין על אתמול.
״מה?״ צעקתי בחזרה, העמדתי פנים שאני לא יודעת מה היא רוצה ממני.
״בואי לפה בבקשה.״ שיט, אוקיי. זה מה שחסר לי עכשיו.
״רגע,״ קמתי מהכיסא, והסתכלתי על עצמי במראה לרגע. נראתי מבולגנת, כמו מישהי שלא ישנה מספיק. מישהי שלא חשבה מספיק, מישהי שיש לה בלאגן לנקות אחריו. השיער שלי לא היה מסודר, העיינים שלי נראו כמעט אדומות, ומשהו בפנים שלי פשוט לא הסתדר.
נזכרתי שאני חייבת ללכת לפניי שהורגים אותי שם למטה, מצאתי גומיה ואספתי מהר את השיער שלי בקוקו בזמן שאני יורדת במדרגות.
YOU ARE READING
Basic
ChickLit🤍||הסיפור גמור||🤍 יעל לא חשבה שהחיים שלה ישתנו בצורה הזאת, היא לא האמינה שבן אדם אחד יכול לשנות את החיים שלה בצורה כזאת. היא תמיד הייתה הילדה הטובה, עם חברים טובים, ציונים טובים, ובן זוג טוב. כולם מסתדרים איתה, חוץ מאדם. וזה מטריף אותה. שלא תבינו...
