Basic

35

אני יודעת שהבטחתי שלא להבריז מעוד שיעורי מתמטיקה, אבל זה לא בשליטתי. טוב, זה כן בשליטתי, אני זאת שבוחרת להמשיך ולא להגיע, אבל זאת לא אשמתי שתמיד קורים דברים חשובים יותר מהשיעור הזה, שמצדיקים את ההעלמות שלי.
גם הפעם.

כבר הכנתי את עצמי לשרוד את השעות האחרונות של יום הלימודים, אבל כשראיתי את אדם היום בבוקר, הבנתי שמשהו קצת מוזר קורה. לא הייתי בטוחה, כששאלתי אותו הוא אמר שהכל טוב, ולא ממש הספקנו להיות ביחד במהלך היום. אבל כשאדם התיישב ליידי לפניי שהשיעור התחיל, לא הייתי צריכה יותר מדקה כדיי להבין שאני צודקת.

כעיקרון, הכרחתי את אדם לצאת מהכיתה ביחד איתי לפניי שנעמה תיכנס. הוא עדיין שידר אדישות כזאת, אבל ראיתי שמשהו מעיק עליו. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אוליי זאת תחושת בטן, או שאני פשוט מכירה את אדם כמו שהוא מכיר אותי, אבל לא הצלחתי לשחרר מהתחושה הזאת, עד שחזרנו למקום שלנו.
בשלב הזה של הסיפור, אני לא חושבת שאני צריכה להסביר איפה זה.

״ואומרים שאני זה שמדרדר אותך.״ אדם היה הראשן לשבור את השתיקה. נימת הדיבור שלו הייתה צינית, אבל בלי החיוך. זה היה האישור הסופי שלי.

״אדם, הכל טוב?״ התעלמתי לגמרי ממה שהוא אמר, והגעתי ישר לפואנטה.

אדם הנהן. ״למה את שואלת?״
״כי אתה לא נראה רגיל היום.״ עניתי בכנות. אדם שתק לכמה שניות, ניחשתי שהוא מנסה להחליט איך לענות.

״מסתבר שאני לא אצליח להגיע מחר.״ תשובה שלא עזרה לי בכלום.
מחר אדם היה אמור לפגוש אותי ואת ההורים שלי, שלא שחררו מהרעיון הזה כמו שקיוויתי. זה היה מלחיץ, אבל זה לא הלחיץ את אדם. משהו בחוסר הלחץ שלו הפחית מהלחץ שלי, והייתי מוכנה לכל תרחיש, חוץ מלעובדה שאדם מבטל לי ברגע האחרון.

״למה?״
״אני אהיה בבולגריה.״ אוקיי, לתרחיש הזה ממש לא ציפיתי. אדם ראה את הבעת הפנים שלי, ומיהר להסביר את עצמו לפניי שאני אתקיף אותו בשאלות.

״אין לי מושג למה, אבל מסתבר שמחר בבוקר אני כבר בטיסה. כולנו, יחזירו את ליזי מהפנימיה שלה, ואמא שלי לקחה חופש מהעבודה.״

״אתם הולכים לראות את אבא שלך?״ אני חושבת שאדם לא פחות מבולבל ממני.
הוא הנהן, שוב. ״הוא לא יכול לבוא אלינו, אז אנחנו באים אליו, ואין לי מושג למה.״

״מתיי סיפרו לך?״ המשכתי לנסות ולהבין מה קורה מסביבי.

״היום. הם עשו את זה כדיי שאני לא אוכל להתנגד או למצוא תירוץ להישאר בארץ.״ ניסיתי שלא להיראות המומה, אבל לא הצלחתי. לא שלטתי בהבעות הפנים שלי באותו הרגע.