זה היום הכי פסיכי שהיה לי כבר שנים. אני מרגישה כאילו היקום עושה לי בכוונה, ברצינות. קודם עמית מתנהגת סופר דרמטית, ועכשיו זה.
כל מה שאני מרגישה או חושבת על כל היום הזה חייב לזוז הצידה, כי אני לא מסוגלת להתרכז בכלום חוץ מדבר אחד.
זוהר.
כל מחשבה אחרת נמחקת לי מהמוח באופן אוטומטי, אני מבלה שעות בלנסות להשיג אותה, שיחות, הודעות, כל דבר אפשרי. שום דבר לא עובד, אני מניחה שהיא כיבתה את הטלפון שלה, או שהיא פשוט חוסמת אותי מכל מקום אפשרי. אני רק מקווה שהיא בסדר. אני צריכה לדבר איתה. אני חייבת לעשות משהו, אני לא מסוגלת לשבת ולהמשיך את החיים שלי כרגיל.
אני כל כך מרחמת עליה, זאת זוהר. אני נזכרת בכל הפעמים שקינאתי בה, שכולם קינאו בה. כולם תמיד מקנאים בה בלי לדעת את מה שהיא עוברת. ההורים שלה כל כך הומופובים, נזכרתי בזה רק אחריי שהגעתי הביתה והמשכתי לטבוע במחשבות עליה. ברור שהיא לא יצאה מהארון, היא מפחדת. הם לא עומדים לקבל אותה. אני יודעת את זה.
אוליי כל החיים שלה הם זיוף אחד גדול, אוליי זאת הסיבה שלזוהר אף פעם לא היה משהו רציני, שום דבר יותר מסטוצים. אוליי היה לה משהו רציני, עם מישהי, ואני לא יודעת על זה.
לוקח לי זמן להשלים עם העובדה שזוהר לא עומדת לענות לי, וכשאני עושה את זה אני מבינה שאני צריכה לתת לה את הזמן שלה, אני עוברת ללנסות ללכת לישון. אני מכינה את התיק שלי למחר, ושוב רואה את הציורים שהבאתי, ולא הראתי לאדם. אני נזכרת באדם לשניה אחת, אני לא יכולה לספר לו על זוהר. עכשיו אני יודעת מה הסיבה לזה שהוא התרחק ממני ככה, היא גרמה לזה לקרות. אבל אני לא יכולה לעשות כלום עם המידע הזה. והנה חזרתי לחשוב על זוהר. שום דבר שאני מנסה לא מצליח להעביר את זה.
אני מצחצחת שיניים, שוטפת פנים, עושה את כל הדברים הרגילים שאנשים עושים לפניי שהם נרדמים, ואני מרגישה כמו מכונה תוך כדיי. אני לא יודעת כמה זמן לקח לי להירדם, איבדתי את תחושת הזמן. יכול להיות ששכבתי ערה במיטה במשך שעות, ממשיכה לחשוב על זוהר.
***
היא לא הגיעה היום. הייתי בכיתה שלה, במקומות הברזה שלה, בשירותים, בכל מקום. זוהר לא הגיעה. היא לא עונה לי, היא נעלמת. השיעור הראשון פשוט לא הרגיש אמיתי. אני לא זוכרת איזה מקצוע זה היה, מה עשינו, מתיי השיעור התחיל ולאן נעלמו הדקות כשהייתי בו. אני מרגישה כמו זומבי שהולכת במסדרונות. גם את אדם עוד לא ראיתי, אבל אני אפילו לא מספיקה לחשוב עליו.
הטלפון שלי מצפצף, ואני מתפללת לסימן חיים מזוהר.
אני בסדר. אני לא מסוגלת לדבר איתך עכשיו, מקווה שאת מבינה אותי. וסליחה. היא ענתה לכל ההודעות ששלחתי לה, בהודעה אחת.
YOU ARE READING
Basic
ChickLit🤍||הסיפור גמור||🤍 יעל לא חשבה שהחיים שלה ישתנו בצורה הזאת, היא לא האמינה שבן אדם אחד יכול לשנות את החיים שלה בצורה כזאת. היא תמיד הייתה הילדה הטובה, עם חברים טובים, ציונים טובים, ובן זוג טוב. כולם מסתדרים איתה, חוץ מאדם. וזה מטריף אותה. שלא תבינו...
