Basic

9

ברגע שקמתי בבוקר, ידעתי שמצפה לי יום ארוך. שקלתי פשוט להישאר במיטה היום, ולהתעלם מהעולם, כמו שעשיתי אתמול, אבל לא יכלתי לעשות את זה יותר.

הדבר הראשון שעשיתי היה לכבות את השעון המעורר הדפוק הזה, שיר שאהבתי פעם ועכשיו אני שונאת.
כשעשיתי את זה ראיתי הודעה מיואב. נכנסתי לווצאפ כדיי לראות אותה, למרות ששקלתי לרגע פשוט להעמיד פנים שההודעה הזאת לא קיימת.

״אנחנו צריכים לדבר.״
אה באמת שרלוק? תודה לא עליתי על זה לבד.

״נכון.״ עניתי ביובש.
״אחריי בית ספר?״ יואב תמיד עונה מהר.
״אוקיי.״

ידעתי שאנחנו עומדים להיפרד. האולטימטום המטופש הזה לא מצא חן בעייני, ואני ממש לא עומדת להיכנע לזה. זה לא שרציתי לאבד את יואב, אבל כעסתי ברמות וידעתי שאני לא יכולה להסכים לתנאים שלו. חשבתי על זה הרבה ביומיים האחרונים, המון. הגעתי למסקנה שזה בערך הפתרון היחיד שיש לי.

חשבתי גם על מה שזה יעשה לחבורה, אבל למען המאת, כבר לא כזה אכפת לי. אני לא אשאר עם יואב בקשר רק בגלל שזה יכול לפגוע בנו כחבורה. גם ככה מערכת היחסים שלי עם שירה דיי רעועה ביומיים האחרונים, והיא הכי חשובה לי שם.
אתמול לא הגעתי לבית הספר, ולא דיברנו בטלפון בכלל כמו שאנחנו בדרך כלל עושות. אבל עם שירה זה היה סיפור אחר, אנחנו מכירות שנים, אני לא רוצה לתת לחברות שלנו ליפול על זה.

יצאתי מהבית לכיוון בית הספר בחוסר מצב רוח, לבושה בג'ינס שחור, וטי שירט אפורה עם צווארון ווי, נעלתי את הקונברס השחורות שלי שלקחתי איתי כמעט לכל מקום, והייתי מאופרת בקושי, בעיקר מסקרה כדיי שאני לא אראה מכוערת. השיער הגלי והארוך שלי קצת הציק לי היום למען האמת, אז אספתי אותו בקוקו שהוצאתי ממנו שניי קצוות שיער ליד הפנים.

הדבר היחיד שעודד אותי היום היה שאין היום שיעור מתמטיקה. ידעתי שזה אומר שכנראה שאני לא אפגוש היום את אדם, מה שהיה מעולה כרגע כי לא רציתי לראות אותו עד שאני אסדר את החיים שלי.
אני צריכה לדעת בדיוק מה לענות לאדם כשהוא ישאל אותי בציניות המיוחדת שלו מה קרה אחריי הריב עם שירה.

השיעורים עברו יחסית מהר, בשביל יום ארוך שאני יודעת שבסופו מגיעה פרידה. ניצלתי את השיעורים כדיי להשלים לגמרי עם ההחלטה שלי, אבל הצלחתי להתרכז בחלקם.
בן רגע יום הלימודים סוף סוף נגמר, והלכתי ישירות אל הפארק שאני ויואב סיכמנו להיפגש בו.
שמחתי שלא היה לי זמן להגיע הביתה לפניי כן, רציתי לסיים עם זה כבר. קבענו בשלוש בצהריים, השעה כרגע היא שתיים וחמישים דקות. אני מגיעה לפארק ורואה שיואב כבר מחכה לי שם. התחלתי להילחץ והלב שלי התחיל לדפוק. שיט, לא חשבתי שאני אלחץ כל כך.