Basic

20

״ברצינות?״ הופתעתי מההליכה הקצרה מבית ספר אל הבית של אדם. לא הספקנו אפילו להתחיל לסדר את מה שקורה בינינו, כי ההליכה הקצרה הזאת עברה רק עם שיחות רגילות כאלה, שתמיד מקדימות שיחה רצינית.

״מה הבעיה?״ הוא שאל.

״הבית שלך נמצא שתיי דקות הליכה מבית ספר, ואתה עדיין תמיד מאחר.״ תמיד הייתי בטוחה שהוא גר רחוק יותר, חשבתי שיש סיבה לאיחורים האלה.

״היי, אל תשפטי אותי.״ אדם צחק בזמן שהוא פתח את הדלת, ונתן לי להיכנס לפניו. אדם גר בבית פרטי, לא בדירה כמוני. הייתה לו חצר קטנה כזאת, יחסית מטופחת. לא הספקתי להתפעל מהבית מבפנים, לפניי ששמעתי נביחות, וכל תשומת הלב שלי הופנתה לכלב קטנטן, בצבע חום בהיר.

״אל תדאגי, היא לא נושכת.״ אוקיי, לא כלב, כלבה. היצורה הקטנה הזאת התרוצצה לי בין הרגליים, והתכופפתי כדיי ללטף אותה.

״אתה באמת חושב שהיא מפחידה מישהו? היא פיצית.״ שאלתי אותו.

״הרבה אנשים מפחדים מכלבים-״
״לא הרבה אנשים יפחדו מזה, היא גורה?״ קטעתי אותו.
״לא, היא פשוט קטנה, התאימו אותה לליזי.״ ידעתי על מי אדם מדבר, אחותו הקטנה, הוא סיפר לי עליה.

״עכשיו הכל ברור.״ קמתי, ועכשיו היה לי זמן להסתכל על הבית של אדם מבפנים. האמת, זה היה בית דיי רגיל, שתיי קומות, גינה וכלב, סליחה, כלבה. החיים של אדם היו קצת יותר ברורים לי עכשיו.
״אז כאן אתה גר?״
״מסתבר.״
״שקט פה.״ שמתי לב שכנראה שהבית ריק כרגע.

״זה תמיד ככה, בדרך כלל אין פה כמעט אף אחד.״
״בבית גרים אנשים בדרך כלל, לא?״ הסתקרנתי.
״בדרך כלל, אבל בבית הזה כמעט אף אחד לא גר.״
״מזאת אומרת? כאילו, מה עם המשפחה שלך?״ המשכתי בשאלות, התחלתי להרגיש שאני קצת פולשנית מדיי.

״אמא שלי בעבודה רוב החיים שלה, היא רופאה. אבא שלי איפה שהוא בבולגריה, ואחותי בפנימיה שלה.״

״אה נכון, היא גאונה או משהו כזה לא?״ נזכרתי שאדם סיפר לי גם על זה, אחותו נמצאת כבר שנתיים בפנימייה של מחוננים.

״כן, היא ממש פאקינג חכמה.״ האמת שכשאני מסתכלת על זה עכשיו, אנחנו חיים בסביבות קצת דומות. שנינו בקושי רואים את המשפחה שלנו, ולבד בבית רוב הזמן.

הרגשתי שכבר אפשר להפסיק עם השיחות חולין שהיו לנו עד עכשיו.
״אוקיי, אני יכולה לקבל כבר הסברים לכל השבוע הזה?״ חיכיתי קצת יותר מדיי.
״ברור, תירגעי, זה לא כזה מסובך כמו שאת חושבת.״ אני חושבת שאדם ניסה להרגיע אותי, אבל הוא ממש לא הצליח.