Basic

11

יצאתי אל הבית של זוהר, לבושה בג'ינס בצבע כחול בהיר, שצמוד במותניים ורחב בכל איזור הרגליים. התאמתי אותו עם גופיית בטן צמודה, בצבע אפור, וג'קט חום. האמת שלקח לי המון זמן להחליט מה ללבוש, הלכתי על סגנון שונה מבדרך כלל. ניסיתי להתאים את עצמי לאנשים שאני אפגוש היום, ולסיטואציה שאני אהיה בה, וגם לאדם.

על מי אני עובדת, חשבתי הרבה יותר מדיי על מה הוא יחשוב על מה שאני אלבש. השלמתי עם העובדה שאכפת לי מהמחשבות של אדם עליי, אם בכלל יש לו מחשבות עליי, קיוויתי שכן אבל יכלתי רק לקוות. חשבתי עליו קצת בדרך לבית של זוהר.
החלטתי ללכת ברגל אליה, זאת הליכה סבירה, היא לא גרה רחוק ממני, משהו כמו 20 דקות, אוליי חצי שעה. הלכתי בעיקר כדיי לנקות קצת את הראש שלי, ולהוציא את אדם מהראש שלי, ההליכה לא השיגה את המטרה שלה, הבנתי את זה כשעמדתי בדלת הבית, מחכה שהיא תיפתח בעצמה.

נזכרתי שלא ככה דלתות עובדות, ודפקתי על הדלת. "אין אמרתי לכם שזאת היא, היחידה שדופקת על דלתות פה, תלמדו ממנה קצת." הדרך של זוהר להגיד שלום.

"היי." חייכתי אליה במבוכה

זוהר חיבקה אותי ברגע שנכנסתי אל הבית, והחזרתי לה חיבוק. הסתכלתי על הבית הענק שלה, על הרהיטים היוקרתיים, הכל בבית שלה נראה עשיר. חוץ מחבורת הילדים שישבו בסלון שלה.
הרושם הראשוני של זוהר, משדר לך איזה כלבה עשירה, עם חברות כלבות עשירות כמוהה, אבל זוהר לא כזאת. היא יכולה להיות, היא חברותית מאוד, וכולם רוצים להיות מסביבה. אבל אני יודעת שתכלס, האנשים על הספות של זוהר כרגע הם האנשים האהובים עליה.

ניסיתי לזהות איפה הכי כדאי לי לשבת, יישר חיפשתי את אדם, אבל הוא לא היה שם, וגם אם כן אני לא בטוחה שהיה לי את האומץ לשבת ליידו.
מצאתי מקום בספה קטנה או כורסא גדולה, אני לא בטוחה איך להגדיר אותה, ישבה שם איזה מישהי לא מוכרת עם שיער שחור, בוודאות צבוע, והמון עגילים שנראו לי כל כך יפים.
היא קלטה שהסתכלתי עליה וסימנה לי במבטים שהמקום שליידה פנוי, אז התיישבתי שם.

"טוב כולם, זאת יעל. יעל, אלה כולם." זוהר הציגה אותי בשמחה, ולרגע אחד כולם הסתכלו עליי בשקט.

"היי, אני אנה." הילדה שליידי הייתה הראשונה שדיברה, והצילה אותי מהמצב המביך הזה. היא חייכה אליי ונראתה כל כך נחמדה.
עוד כמה אנשים הציגו את השם שלהם, היינו שבעה סך הכל, כל מי שהיה שם נראה נחמד. אבל הם באמת לא היו האנשים הרגילים שאני מסתובבת איתם, ראו את זה עליהם.
הם לא היו מהאנשים שאכפת להם מהלימודים, או כאלה ששומרים על חוקים, אבל הם גם לא נראו כאלה שבורחים מהמשטרה כי מוצאים אצלם סמים. אני בטוחה ששירה חושבת שהם כאלה.

"אז יעל, מה מביא אותך לכאן היום?" אחד מהילדים, עומר, שאל אותי בערך רבע שעה אחריי שהגעתי. עד עכשיו הייתי בסדר, הסתדרתי איתם, ובמיוחד עם אנה.
לא דיברתי הרבה, אבל אני אף פעם לא מדברת הרבה, אז אפשר לומר שהשיחה הייתה רגילה.