Basic

22

איזה כיף שיש היום שיעור מתמטיקה.

משפט שבחיים לא האמנתי שאני אגיד, או אחשוב. אבל החיים הלכו לכיוון שונה מהאמונות שלי, ועכשיו אני יכולה להגיד בלב שלם, ששמחתי שיש היום מתמטיקה.
השיעור הזה כבר הפך מזמן לשיעור שאני מחכה לו, השיעור הזה הוא עוד זמן לדבר עם אדם. שעתיים ראשונות אמנם, אני עדיין סובלת מללמוד מתמטיקה על הבוקר, אבל, אני לא צריכה לחכות כדיי לפגוש את אדם, או לקוות שאני אתקל בו סתם ככה במסדרון.

הגעתי כמה דקות לפניי תחילת השיעור, והוא נכנס בזמן. הפעם הוא לא איחר, מפתיע.

״מה קרה? אתה חולה או משהו?״ אני שואלת ומזייפת דאגה, אחלה של דרך להתחיל שיחה, לא?

״אז גם כשאני מגיע בזמן יש תלונות.״ הוא המשיך את השיחה הצינית שפתחתי, והתיישב ליידי. אהבתי כל רגע בשיחות הציניות האלה.

״שום תלונות.״
חייכתי. על הבוקר. בשיעור מתמטיקה. אני רשמית לא בסדר.

החיוך שלי ירד מהפנים בשניה שזיהיתי ילדה מוכרת נכנסת לכיתה. עמית. תמיד שמחתי שעמית לא לומדת איתי, ומסתבר  שזה השתנה. עבר זמן מאז שדיברתי איתה, או עם שירה, או כל אחד מהם. אבל ממש עכשיו, שתיהן נכנסו לכיתה.

״מה קרה?״ אדם כנראה שם לב להבעת הפנים שלי כשראיתי אותה. הפנתי את המבט שלי לכיוון עמית, ואדם הבין למה התכוונתי.

״תירגעי, הכל טוב.״ הוא אמר, אני חושבת שאדם הוא בן האנוש היחידי שמסוגל להרגיע אותי בלהגיד לי להירגע, ולא לעצבן אותי יותר.
הנהנתי, ושניה לאחר מכן כאילו כדיי להרוס לי, עמית סובבה את המבט שלה אליי ואל אדם.

הרגשתי כאילו היא סורקת את שנינו במבטים, או מנסה לצלוב אותנו בעזרתם. שירה לא ראתה את זה, היא הסתכלה על הלוח כמו ילדה טובה, אבל העיינים הכחולות והבוהקות של עמית בחנו אותי לגמרי. היא לא עזבה אותי, ולא הפסיקה. אני לא יודעת כמה זמן זה נמשך, ניסתי להסיט את המבט ממנה אבל פשוט לא הצלחתי.
עד שאדם נגע בכתף שלי, וגרם לי להסתכל לעברו.

״למה היא בוהה בנו?״ הוא לחש, מוטרד בדיוק כמוני.

״אין לי מושג, אני חושבת שהיא ממש פגועה. אוליי כדאי לי לדבר איתה בסוף השיעור או משהו.״

״אני לא בטוח שכדאי לך לנסות, היא נראת כאילו היא מתכננת רצח.״

״אוליי אני יכולה להוריד אותה מזה.״ האמת, זה נראה לי הרעיון הכי הגיוני. אני לא מעוניינת כרגע בלחזור עם אף אחד מהם לקשר, לא כמו פעם.
אבל אני לא רוצה להיות אויבת של אף אחד. אני חושבת שהדרך הכי טובה להתמודד עם זה היא ליישר את ההדורים עם עמית ושירה, לא עם יואב, הוא יכול לקפוץ לי.
אני רוצה להיפרד מהן כידידה בלי החלק של הידידות, ואני לא רוצה לעבור קרבי מבטים עם עמית בשאר שיעורי המתמטיקה שלי.