Basic

38

נקודת מבט- אדם

״אנחנו מאחרים לחתונה.״ ליזי ניסתה לזרז אותי, או את עצמה, אני לא ממש בטוח.

״הכל בסדר, תרגעי. לא יקרה כלום אם נאחר בכמה דקות.״ היא עדיין החליקה את השיער שלה, בזמן שאני כבר הייתי מוכן. כן, היא דיברה לעצמה.

״אני לא חושבת ששמעת אותי. אנחנו מאחרים, לחתונה. פאקינג חתונה!״ הייתי צריך לראות את זה מגיע. זאת לא התפרצות הכעסים הראשונה של ליזי. למען האמת, אני כבר לא זוכר כמה פעמים היא איבדה את זה מהרגע שנחתנו.

אני לא יכול שלא להבין אותה. זאת אחותי, היא תמיד ככה. היא לא מסוגלת לסבול שום דבר שקורה מחוץ לתוכניות שלה. גם לא שבוע בחול.
אז חתונה? אני לא מבין איך ההורים שלנו ציפו שהיא תגיב בנורמליות.
בלי קשר לבעיות של ליזי עם פרופורציות, כל אחד היה מגיב ככה, לפחות בהתחלה.
להטיס ילדה קטנה ממדינה אחרת, כדיי לפגוש את אבא שלה, בלי הסברים, רק כדיי לספר לה שהוא מתחתן עם אישה אחרת. זאת כבר רמה אחרת של חוסר הבנת מצבים אנושיים.
אני חשבתי שליזי הגזימה עם הרשימה המעוותת שלה, שדרך אגב, התרחבה מעט בזמן הטיסה. אבל אפילו היא לא חשבה על הסבר כל כך מנותק מהמציאות.

אנחנו הנחנו שהם מתגרשים. הם היו גרושים כבר מזמן. במשך שנה וחצי.
שנה וחצי שהם כבר רשמית לא נשואים, והם לא אמרו לנו מילה.
הם לא טרחו לספר לנו, עד שאבא מצא מישהי חדשה. צעירה, הרבה יותר מדיי, אפשר לראות את זה רק מתמונות שלה. אנחנו אמורים לפגוש אותה ממש עוד רגע, למעשה כבר היינו אמורים לפגוש אותה לפניי רבע שעה, אבל כמו שליזי אמרה, אנחנו מאחרים.

באנחנו, אני מתכוון אליי, ולליזי. זהו. בלי קרובי משפחה אחרים, הם כבר יפגשו אותנו שם. בלי אמא שלנו, אני לא צריך להסביר למה.
כאילו לא מספיקה העובדה שאני בדרך לחתונה שלא ידעתי עליה עד לפניי 24 שעות, חתונה שללא ספק מכריחים אותי ללכת אליה. אני גם אחראי על ליזי.

מובן מאליו, היא ממש לא רוצה להגיע לחתונה. היא לא רוצה לעמוד שם בשמלה שהיא לובשת כרגע, היא טוענת שהשמלה הזאת ׳מזעזעת׳.
היא לא יושבת עליה יפה, ואם ליזי לא בוחרת להגיע, היא אמורה לפחות לבחור את הלבוש.
כל התירוצים האלה לא עוזרים לאף אחד מאיתנו. שנינו חייבים להגיע.

אני צריך להיות שם, בשבילה, לוודא שהיא לא מתחילה שום בלאגן. מה שכרגע נשמע לי לא אפשרי.
מהרגע שהתיישבנו על הספה היותר מדיי גדולה בסלון היותר מדיי נדוש של אבא שלי. מאז שסיפרו לנו על הכל, ליזי לא מצליחה להירגע. בחיים שלי לא ראיתי אותה מתפרצת בכזאת עוצמה על ההורים שלנו, וראיתי אותם רבים המון. זה אף פעם לא היה ככה.
היא צרחה, על שניהם, היא הוציאה מהראש שלה אלפי נימוקים לכמה המצב הזה מפגר, ואיך שהורים לא אמורים להתנהג ככה.
היא זרקה כמה רהיטים על הרצפה, כולל המחליק שלה שעכשיו היא מתלוננת שבקושי עובד, וזאת הסיבה לאיחור.