Basic

8

עברו כמה ימים מאז הפעם האחרונה שאני ואדם התווכחנו, אם אפשר לקרוא למה שהיה שם וויכוח. מאז, למען האמת, אני מרגישה קצת יותר טוב עם עצמי. אני יודעת שלא הייתי צריכה לתת לחברים שלי לקבוע לי עם מי להסתובב, ועכשיו, כשאני לא עושה את זה, זה מרגיש יותר קל. אוליי זה בגלל שהם עוד לא יודעים על הקשר החדש שלי ושל אדם.

אנחנו לא חברים או משהו, ממש לא. אבל אנחנו גם לא מה שהיינו קודם, אנחנו יותר נחמדים אחד לשני, מדברים פעם ב-, ואין בינינו את המתח המוזר הזה שהעיק עליי בעבר.

שירה ויואב לא ממש שמו לב לזה, כי שירה הייתה חולה בימים האחרונים, ויואב פשוט לא רואה אותנו ביחד. אני מנסה לשער מה תהיה התגובה שלהם כשהם יגלו. יכול להיות שאני הגזמתי, ושהם יבינו, אוליי לא תהיה להם בעיה? אוליי נוכל פשוט לצחוק על זה? אוליי הם יכעסו, מה יקרה אם הם לא יאהבו את זה? מה יקרה אם הם ינסו לשנות את ההחלטה שלי? במקרה הזה, אם אני אקשיב להם, אני אוכיח לאדם שהוא צודק, ואני לא מוכנה לעשות את זה. אנחנו איתגרנו אחד את השני, ואני לא מתכוונת להפסיד.

התחרות הצינית והידידותית הזאת מצאה חן בעייני, והייתי נחושה להוכיח לאדם שהוא טועה, שאני לא בייסיק, למרות שעכשיו המילה הזאת הרגישה לי יותר כמו כינוי חיבה מאשר כעלבון, עדיין. רציתי להראות לאדם שאני לא מי שהוא חשב שאני.

מעניין אם גם הוא יוכיח לי שטעיתי לגביו, קצת קשה לי להאמין בזה, בגלל כל מה ששמעתי עליו, אבל בזמן האחרון, אני מתחילה לפקפק בדעות שלי עליו. אדם הוא לא מישהו שכל כך קל להתחבר אליו, אני עדיין חושבת שהוא קצת מתנשא, וציני. אני מרגישה שייקח לי זמן להבין אותו, להבין למה הוא מתנהג ככה לאנשים, אבל אין לי בעיה עם זה. היה לנו הסכם, ואני צריכה להיות עם ראש פתוח בדיוק כמוהו.

אוליי כשנסיים עם המשחק הזה, נוכל אפילו להיות חברים? לא, מה פתאום. שום סיכוי, על מי אני עובדת? עוד שבועיים הוא כבר בטח ישכח ממני, ואני ממנו.  

מה שקורה כרגע זה זמני, אני חושבת, לא, אני בטוחה.
למרות המראה החיצוני שלו, והשינוי הקטן ביחס שלו אליי, אנחנו לא נהיה חברים, או יותר מזה. אנחנו לא נהיה כלום.

״היי, על מה את חושבת? או יותר נכון, על מי?״ שירה צחקה עליי, והחזירה אותי למציאות. היינו בשיעור מתמטיקה, בערך בהתחלה שלו, אני חושבת.

הבנתי שבמקום להקשיב לשיעור, התחלתי לחשוב על אדם, אבל זאת לא הייתה תשובה טובה בשביל שירה.

״תירגעי, סתם נזכרתי במשהו שאני צריכה לעשות.״ עניתי לה בחיוך מאולץ.

״אוקיי.. בכל מקרה, תנסי להקשיב, אני לא חושבת שאת איתנו.״ הבעת הפנים של שירה נהייתה מעט יותר רצינית.

״בסדר, שירה, תנוחי קצת.״ עניתי לה וגלגלתי עיינים, אני מבטיחה שעמדתי להסתכל על הלוח, אבל רעש ליד הדלת הסיח את דעתי.