Basic

45

לא חשבתי שאני מסוגלת לשנוא תקופה בחיים שלי עד כדיי כך. כל התקופות הרעות שלי נראות כמו תקופות מדהימות, יחסית לשבוע האחרון.
חשבתי שזה יעבור מתיי שהוא, התחושה הנוראית הזאת. אבל לא, זה עדיין כאן.

מסתבר שאי אפשר להתחמק מאדם כל כך הרבה זמן, אנחנו בכל זאת באותה השכבה. ראיתי אותו, הרבה, וזה כאב כל פעם מחדש.
לא החלפנו מילה, ראינו אחד את השניה רק מרחוק.
בחלק מהמקרים, לא שמנו לב ופיתחנו קשר עין, אבל שנינו נמנענו מזה כל כך מהר, בכל אחת מהפעמים האלה, אחד מאיתנו הסיט את המבט. לא הצלחנו להסתכל אחד על השניה ליותר משלוש שניות.

זה היה נורא, ואלה אפילו לא החלקים הקשים ביותר בלראות את אדם.
היה את היום הזה, הלכתי במסדרון וראיתי אותו נשען על הלוקרים ומדבר עם מישהי. כן, מישהי.

אני נשמעת קנאית, ומוזרה, ואין לי באמת זכות להתלונן. למרות שלא בחרתי להיפרד ממנו ולשקר שבגדתי בו, אני עדיין לא יכולה להגיד על זה כלום. אנחנו כבר לא ביחד, זה נגמר, אבל כשראיתי את הילדה הלא מוכרת הזאת מחבקת את אדם לפניי שהם נפרדים, רציתי למות.

אדם לא ראה אותי בפעם הזאת, הוא היה מרוכז בבלונדינית שכרכה את זרועותיה סביבו. אם הוא היה רואה אותי, אני בטוחה שאדם היה חושב שאני פסיכית.
הוא עדיין בטוח שבגדתי בו, אין לו מושג כמה קשה לי לראות אותו כל יום מחדש, וזה החלק ששובר אותי באמת.

אני מתחילה להתקדם, לעבור הלאה, אבל בצעדים כל כך קטנים. הפסקתי לבכות אבל אני עדיין מרגישה פספוס כל כך גדול.
אני לא מדמיינת את עצמי עם אף אחד אחר, לא כרגע. אני בכלל לא מדמיינת את עצמי בלעדיו, למרות שזה מה שקורה עכשיו.
אני עדיין מנסה לחשוב על דרך לפתור את זה. התחלתי לצאת מהמצב הנמוך שהייתי בו לפניי שבוע, במחשבה על כך שזה לא נגמר.

הגעתי למסקנה שחייבת להיות דרך לסדר הכל, אין סיכוי שזה ייגמר ככה. אבל אני לא מצליחה לפתור את זה, לא לבד. אין לי עם מי להתייעץ, לשאול שאלות, אין לי אף אחד חוץ מעצמי.
זה מתחיל להיראות בלתי אפשרי, אבל אני לא מצליחה לוותר.

אני מנצלת כמעט כל רגע פנוי בלחשוב על זה, או עליו. אני לא נמצאת בשיעורים, לא מבחינה נפשית, ואני מתעסקת בזה גם עכשיו, כשאני מתארגנת למסיבה שזוהר ואנה ללא ספק מכריחות אותי ללכת אליה.
אני מבינה ולא מתלוננת, כי בספר חוקי החברות זה רשום איפה שהוא.
׳כשחברה שלך וחבר שלה נפרדים, על אחריותך לגרום לה להנות, לשתות, ולשכוח,׳ זה חייב להיות שם.

הפעם המסיבה ממוקמת אצל חבר של זוהר, מישהו שאני לא ממש מכירה, אבל הבית שלו ריק ואין לו בעיה להחריב אותו.