Basic

15

התחלתי ללכת מהבית של אנה לכיוון הבית שלי. הבתים שלנו מספיק קרובים אחת לשניה. שמעתי את הדלת נסגרת מאחורי אבל עדיין הפניתי את הגב שלי לאדם, עד ששמעתי אותו.

״יעל, רגע.״ אדם לא היה צריך להגיד עוד מילה אחת בשביל לגרום לי להתפוצץ לגמרי. לא הבנתי מה קורה וזה פשוט שיגע אותי.
הסתובבתי אליו בחדות והתחלתי להתקדם לכיוון שלו.

״מה אתה רוצה ממני?״ עכשיו כבר כמעט צעקתי עליו, רציתי לחשוב על זה לפניי, רציתי להבין מה קורה ואז להגיב אבל הוא לא השאיר לי ברירה.

״אני רוצה שתקשיבי לי רגע ותפסיקי להיות כזאת עצבנית.״ הוא ענה ורק עצבן אותי יותר.

״אז אוליי תנסה להסביר לי מה עובר עליך?״ עדיין כמעט צועקת, לא הצלחתי להירגע.

״שום דבר, תפסיקי להיות דרמטית.״ הוא נשאר אדיש וזה רק עצבן אותי יותר.

״אה ברור, לפניי רגע שיכנעת אותי לבוא למפגשים האלה ועכשיו אתה מתעצבן שאני מגיעה. אתמול ישבנו ביחד בשיעור ועכשיו אתה מסנן אותי. לפניי כמה ימים אני רבתי עם חברים שלי בגללך ועכשיו זהו? שום דבר עלאק.״
תקפתי אותו לגמרי אבל זה לא עניין אותי.

״זה שניתקת איתם קשר זה לא אשמתי! את לא יכולה לסובב את זה עליי ככה.״ לפחות עכשיו היינו עצבניים באותה המידה.

״זה היה בגללך, לגמרי בגללך. זה היה ׳אדם או אנחנו׳.״

״וזאת עדיין לא אשמתי שבחרת להעיף אותם, אף אחד לא פאקינג ביקש ממך לעשות את זה!״

״ברצינות אדם?״ הסתכלתי עליו וכבר הייתי מיואשת. לא הבנתי מה לעזאזל קרה איתו היום אבל זה כבר לא עניין אותי. הדבר היחיד שעניין אותי היה הצורה שבה הוא התהפך עליי שממש לא מצאה חן בעייני.

״כן, מה את רוצה שאני אגיד לך?״ בשלב הזה כבר נמאס לי לעמוד ליד אדם, ובטח שלהקשיב לו.

״יודע מה? כלום. אל תגיד לי כלום. עדיף ככה.״ הסתובבתי שוב והפעם אדם כבר לא יכל לעצור אותי ולהשאיר אותי עוד דקה אחת איתו.

״רגע, את לא הולכת לבד הביתה, נכון?״
הבן אדם הזה פשוט לא אמיתי. הוא חייב להחליט כבר אם הוא שם עליי או לא כי זה משגע אותי.

״אתה פאקינג הזוי אדם.״
אמרתי עם הגב אליו, לא הסתובבתי.
הדבר האחרון שעניין אותי כרגע זה ׳ללכת הביתה לבד׳, מסיבה מוזרה, זה עניין את אדם. נמאס לי מכל הבלאגן הזה היום אז לא התעמקתי בזה והמשכתי ללכת, מנסה לעצור את הקולות האלה בראש שאמרו לי כמה שכולם צדקו וכמה שאני מטומטמת.