Basic

19

נמאס לי לברוח משיעורי מתמטיקה. ואפילו אם לא נמאס לי מזה, אני לא יכולה לברוח יותר, בגלל ההורים שלי. הסתדרנו בסוף, אני התנצלתי והבטחתי לא לדלג על אף שיעור, וההורים שלי השתכענו להניח לזה הפעם. אבל, עוד הברזה אחת והכל יהרס, אז בעיה שלך אדם, אני נכנסת לשיעור.

הדבר האחרון שרציתי זה לראות אותו בפעם הראשונה אחריי כל השבוע האחרון, בשיעור מתמטיקה. היה לי סוף שבוע ארוך לחשוב על זה, בדיוק כמו שרציתי. הגעתי למסקנה, והבנתי בדיוק מה אני מרגישה.
אני מתחרטת.

לא על הנשיקה, ממש לא. אני מתחרטת על זה שעזבתי כמו סתומה. מה עבר לי בראש בזמן הזה? אני באמת לא יודעת. כל מה שרציתי קרה ואני פשוט הלכתי, ללא ספק נקודת שפל. ועכשיו במקום לדבר על מה שקורה בינינו אנחנו צריכים ללמוד מתמטיקה.

אני יושבת בכיתה כמה דקות לפניי תחילת השיעור, ואני מתפללת שאדם לא ייאחר הפעם.

זה לא עוזר לי, הוא מאחר, וכל דקה שאני מחכה לו ארוכה כל כך, שיעור מתמטיקה בחיים לא הרגיש ארוך כל כך. 7 דקות אחריי תחילת השיעור יש דפיקה על הדלת, והוא סוף סוף נכנס. אני לא מנסה אפילו להסיט את המבט ממנו כי כבר לא אכפת לי מהמשחקים האלה, אני רק רוצה שהוא יישב ליידי ויסביר לי הכל.

אדם מדבר עם המורה, אין לי מושג מה הוא אומר לה כי אני עסוקה מדיי בלבהות בו, הוא נראה כל כך טוב היום. הוא תמיד נראה טוב, אבל היום הוא הדבר היחיד שאני מסוגלת לחשוב עליו, וכנראה שאני מביאה למראה המדהים שלו יותר תשומת לב מבדרך כלל.
אני ממשיכה להסתכל על אדם, וכשהוא משכנע את נעמה להיכנס הוא מפנה את המבט שלו אליי ומפה אני כבר אבודה.

הקשר עין הכי אינטנסיבי שאי פעם היה לנו, או לי באופן כללי. אני אפילו חושבת ששאר הכיתה שמה לב לזה, אני חושבת שהייתי שמה לב לזה אם הייתי במקומם. המבטים שלנו פשוט ננעלו ביחד, ואני בטוחה שהזמן עצר לכמה שניות. אין שום סיכוי שהוא יישב במקום אחר נכון? כן, ידעתי את זה, אדם מתקדם יישר אליי. לא ציפיתי לפחות ממנו.

כל הרעשים בסביבה חוץ מהקול של אדם כרגע על מיוט אצלי, כל מה שקורה בשיעור הרגיש כאילו זה תפאורה, כאילו אני לא באמת נמצאת שם, אלא אני רק צופה מהצד.

״היי, תקשיבי,״ כמו שציפיתי, הוא זה שדיבר ראשון. עדיין לא היה לי את האומץ לעשות את זה, ובירכתי את העובדה שלאדם יש אותו.
הוא לא נראה בטוח בעצמו, לא כמו בדרך כלל. הוא נראה קצת מודאג מהמצב, אבל הוא עדיין דיבר איתי, הוא התמודד עם זה, ולא ברח כמוני.

״אז ככה, אני ממש מצטער על מה שקרה בחמישי, אני יודע שאת לא מרגישה אותו דבר, וזה בסדר-״