עמדתי מול המראה שבחדר הארונות שלי, ומצאתי את עצמי מביטה בי ארוכות.
בחנתי את עצמי, בחנתי בעיקר את איך שאני נראית בשמלה החדשה שלבשתי.
השמלה הייתה שחורה, צמודה ודי ארוכה. קניתי אותה בפריז רק לפני חודשיים,
בחופשה הצרפתית הרומנטית שאני ואמיר יצאנו אליה ביום האהבה האחרון.
היא התאימה לאיפור העדין שהיה על הפנים שלי, ולנעלי העקב השחורות שלי.
אני לא יודעת אם עמדתי דקות שלמות באמת רק בשביל לבחון את המראה שלי,
או בעצם בשביל להישאר כמה שיותר זמן בבית, כדי שלביא לא ירגיש בחסרוני.
התבשמתי בבושם החדש שלי שאמיר הכי אוהב, ענדתי את תכשיטיי, לקחתי את
תיק הצד שלי השחור שלי ממתלה התיקים ויצאתי מחדר הארונות.
נכנסתי אל החדר של לביא, וניסיתי לשמור על שקט בכל צעד שלי עם נעלי העקב
הרועשות שלי כדי שהוא לא יתעורר משנתו. בדקתי את החום שלו, והוא ירד.
״אני אחזור מהר״, לחשתי לו. נישקתי אותו במצח וליטפתי את פניו בעדינות.
״שני, שני!״, קראתי לעוזרת שלנו תוך כדי שירדתי במדרגות אל הקומה למטה,
״אם לביא יתעורר וירצה אותי, אל תחשבי פעמיים ותתקשרי אליי״, אמרתי.
זאת הפעם המיליון שאני מדריכה אותה לגבי ׳אם לביא מתעורר ומבקש אותי׳.
אני לא יכולה לסבול את המחשבה שהבן שלי יתעורר כשהוא לא מרגיש טוב,
יבכה שהוא רוצה את אמא שלו, ואני לא אהיה שם בשבילו, לידו, כמו שעשו לי.
כשנכנסתי אל בניין המשרדים של החברה, פתאום קלטתי שאני בכלל לא יודעת
לשם מה אנחנו מתכנסים כאן הערב ולאיזה סוג של אירוע חברה הגעתי בעצם.
אבל כיאה לאמא שלי, אשת העסקים היוקרתית הטיפוסית מלי אהרון, שלט ענק
בגודל של קיר דאג לספר לי ש׳חברת הנדל״ן אהרון חוגגת ארבעים שנות עשייה׳.
הגעתי לכאן הערב כדי לחגוג בעצם את כמות השנים שלאמא שלי אין שום דבר
שמעניין אותה בחיים מלבד העבודה שלה. במובן מסוים, זה אולי קצת מצחיק
אבל הגעתי לכאן כדי לחגוג את הסיבה העיקרית להרבה מצלקות הילדות שלי.
אני לא יודעת אם זה מצחיק או עצוב, אני נשבעת.
הבניין הומה בגברים ונשים, אנשי ונשות עסקים, אדריכלים, מעצבים ויזמים,
לבושים בבגדי יוקרה ומחזיקים כוסות יין בידיהם. אני מוצאת את עצמי מחזירה
״שלום״ ומחייכת לכל האנשים האלה שאת חלקם אני מכירה ואת חלקם לא ממש.
מבין כל האנשים אני מזהה את אמא שלי, עומדת ליד הבופה המפואר ומנהלת לה
שיחה עם כמה נשות עסקים שנראות בדיוק כמוה. התקדמתי אליה, והיא הופתעה
לראות אותי מרחוק. היא עזבה את החברות שלה ובאה לדבר איתי.
״הו, החלטת לבוא בסוף״, היא אמרה לי בנימת הדיבור הצינית התמידית שלה.
למרות הציניות העוקצנית שלה, אחרי שהיא אמרה את זה היא חייכה חיוך רחב.
״באתי״, עניתי בחיוך, ״אל תדאגי, אני איתך הערב״. אמא שלי הסתכלה עליי
בגאווה גדולה, כאילו ההגעה שלי הערב היא הדבר הכי משמח שקרה לה בחייה.
״את כל כך יפה, דנה״, היא אמרה וליטפה את שיערי, ״גם השמלה יפהפיה״.
״תודה רבה לך אמא, גם את יפה מאוד הערב״, אמרתי לה בחיוך והתחבקנו.
YOU ARE READING
החיים שאחרי הבגידה
Romanceמקום ראשון ברומנטיקה! היא בחורה עשירה ושבורת לב שמגלה שבעלה בוגד בה, והוא עורך דין תל אביבי חתיך, כובש ומצליח לדיני גירושין. בדיוק כשהיא מאבדת את התקווה והאמון באהבה וזוגיות, הוא נכנס אל החיים שלה כמו סופה ומנסה להוכיח לה אחרת. (הספר עובר עריכה)
