פרק 14

2.1K 112 28
                                    

לא תכננתי להתחיל שום דבר חדש. בטח שלא עכשיו, כשאני באמצע המשבר
הכי גדול שעברתי אי-פעם בחיי, אני נשבעת. אבל החיים מלאים בהפתעות,
ואביב בהחלט הפתיע. ברגעים בהם התנשקנו הרגשתי כאילו כל העולם נעצר,
כאילו לא קיים שום דבר מלבד הרגע הזה שלנו. כל הדאגות נעלמו מהראש שלי.
התרכזתי רק בו, בשפתיים שלו, בגוף השרירי שלו. הלב שלי אמנם נעצר לרגע,
אבל שאר הגוף שלי לא הפסיק לפעום. הרגשתי הכי טוב שאפשר להרגיש.

אחרי שהתנשקנו, אביב פקח את עיניו הכחולות והגדולות והביט בי עמוקות.
המבט היפה שלו חדר לי עמוק אל תוך הנשמה. המבט הזה שלו פשוט ממכר.
נשארתי עדיין לשכב על הרצפה, ואביב עדיין נשען על ידיו השריריות מעליי.
טיפות זלגו מהשיער הרטוב שלו על צווארי. הרגשתי כל נשימה שהוא לקח.
העיניים היפות שלו היו בשבילי כמו סם שלא יכולתי להתנגד אליו, נשאבתי.
רציתי להישאר ברגע הזה לנצח, עד שהציפו אותי רגשות אשם מטורפים.
׳את בהריון׳, אמרתי לעצמי בלב, ׳את לא יכולה להפיל עליו את התיק הזה׳.

אביב ואני קמנו ונעמדנו זה מול זו. ״ניסיתי לעצור את עצמי״, הוא אמר,
״אבל לא הצלחתי״. אביב החזיק באגני, הצמיד אותי אליו והביט בעיניי.
הוא לא הפסיק להביט עמוקות בעיניי אפילו לא לרגע. וגם אני לא הפסקתי.
״זה מה שרציתי לעשות מהרגע הראשון בו נפגשנו״, הוא התוודה בפניי,
וכל מה שרציתי לעשות היה להתוודות בפניו שהרגשתי את אותו הדבר בדיוק.
׳את לא יכולה׳, אמרתי לעצמי בלב שוב ושוב בזמן שעמדתי בשקט מול אביב.
׳אל תיכנסי לזה׳, אמרתי לעצמי, ׳את בהריון, הוא לא ירצה, ישבר לך הלב׳.
שוב היינו קרובים, ידיו הגדולות היו מונחות על מותניי, ושפתינו התקרבו.
רציתי לנשק אותו, לגעת בו שוב, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי לעשות זאת.

״אנחנו לא יכולים״, אמרתי בלב כבד והתרחקתי ממנו. ״למה?״, אביב שאל
והתקרב בחזרה. ״אני לא יכולה להיות איתך״, עניתי והתרחקתי עוד פעם.
אביב העקשן לא קיבל את התשובה שלי. הוא החזיק בידי, וקירב אותי אליו שוב.
״דנה, את לא יכולה להכחיש״, אביב אמר לי כשגופינו שוב צמודים זה לזה,
״אני יודע.. אני יודע שגם את הסתכלת עליי כמו שאני הסתכלתי עלייך״.
״אביב, די״, ביקשתי. ״אני יודע שגם את רצית את זה״, הוא אמר.
״רציתי״, עניתי, ואז ניסיתי להמציא תירוץ בשביל להתחמק, ״אני מבולבלת.
אני לא יודעת באמת מה רציתי״. ״העיניים שלך לא שיקרו לי, דנה״,
הוא אמר והביט בעיניים שלי שעליהן הוא דיבר בנחישות, ״אני בטוח בזה״.

החיים שאחרי הבגידהWhere stories live. Discover now