החיים שאחרי הבגידה

פרק 10

אביב דפק בחוזקה בדלת של חדר המלון פעמים רבות, ולא היה שום קול או מענה.
אני יכולה לומר בפה מלא שאלו הדקות המתוחות והלחוצות ביותר שחוויתי בחיי.
אפילו בלידה של לביא, שהייתה בשבילי די ארוכה וקשה, לא הייתי כל כך לחוצה.
תסריטים רבים רצו בראש שלי לגבי מה אני אראה ברגע שדלת הסוויטה תיפתח,
אבל גם בדמיונות הכי מופרכים שלי לא העלתי בדעתי שאפרת תפתח לי את הדלת.

אפרת עמדה בפתח הדלת לבושה בחלוק חשוף שלא מותיר הרבה מקום לדמיון.
החלוק היה שחור ומעוטר בתחרה. שיערה היה מבולגן, והאיפור שלה היה מרוח.
ראיתי הרבה מראות קשים בחיי , אבל המראה הזה הגעיל אותי בצורה יוצאת דופן.
הבנתי מיד שאמיר גם נמצא שם בחדר יחד איתה, וקיוויתי שלביא לא נמצא שם.

אני לא יכולה לתאר את הבעת הפנים ההמומה של אפרת כשהיא ראתה אותי בפתח.
עיניה נפתחו עוד יותר מרוב הלם, ולחייה נהיו אדומות לגמרי כמו בפעם הראשונה
שפגשתי אותה בבניין החברה, כשהיא שפכה עליי את כוס הקפה שלה ׳בטעות׳.

אביב הסתכל עליי במבט דואג ומרחם, ואמא שלי נעצה את מבטה הזועם באפרת.
כשאפרת הבחינה באמא שלי, שהיא גם הבוסית שלה בחברה מזה שנתיים שלמות,
צבע הפנים שלה הפך לאדום עוד יותר מרוב בושה, והיא גם השפילה את מבטה.
״את..״, אמא שלי אמרה לה בכעס והתקרבה אליה, ״איך את לא מתביישת?״.

אפרת הגיעה אל ראיון עבודה במשרדי החברה ביום בהיר אחד לפני כשנתיים.
היא מיד תפסה את תשומת הלב של אמא שלי והפכה להיות עובדת צמודה אליה.
אמא שלי, שסמכה על אפרת ועל המקצועיות שלה, קידמה אותה עוד ועוד בחברה,
עד שהיא הגיעה ללהיות יד ימינו של אמיר, ומשם כבר אין צורך להמשיך לספר.

״גברת מלי״, היא קראה לאמא שלי בשקט ונמנעה מליצור איתה כל קשר עין.
״תשתקי״, אמא שלי השיבה לה מיד בתוקפנות ולא נתנה לה להמשיך לדבר.
״איך יכולת לעשות דבר כזה? אין לך שום ייסורי מצפון, אין לך רחמים?״,
אמא שלי שאלה אותה, והיא לא הצליחה להרים את מבטה המבוייש מהרצפה.

״אמא, אין בזה צורך״, אמרתי ואחזתי בידה של אמי, ״אל תתעצבני״.
״בטח שיש בזה צורך!״, אמא צעקה ונעצה את מבטה באפרת, ״חצופה״.
״אין לך טיפה של כבוד אליי?״, אמא שאלה את אפרת שבכלל לא הסתכלה,
״תסתכלי עליי!״, היא הפצירה בה אך אפרת עדיין נשארה עם ראש שמוט.
אמא התעצבנה מחוסר המענה של אפרת עוד יותר, והרימה בעזרת ידה את ראשה של אפרת. היא סובבה אותו כלפיי, והתביישתי.