החיים שאחרי הבגידה

פרק 29

אביב הוא היחיד שמצליח לרפא את כל הפצעים שלי ולהשכיח כל כאב מהלב שלי.
הוא מקריב מעצמו ועושה כל שביכולתו בכדי לגרום לצלקות הילדות שלי להעלם.
כמו שבכל אגדה מופיע אביר אמיץ לב וטוב מראה על מנת להושיע עלמה במצוקה,
כך בדיוק גם אביב נכנס אל החיים שלי כמו אביר על סוס לבן במטרה להציל אותי.

התעוררתי בבוקר לבדי על המיטה לצלילי מנגינה רומנטית שנוגנה מהקומה למטה.
הייתי לבושה בחזייה ובתחתונים, אז קמתי מהמיטה ולבשתי את החולצה של אביב.
המכופתרת שלו הייתה גדולה עליי בשתי מידות, אז השארתי אותה פתוחה למחצה.
שטפתי פנים וצחצחתי שיניים, וירדתי במדרגות כדי לגלות מה זאת המנגינה הזאת.

כשהגעתי אל הסלון, הופתעתי נורא לראות דבר שלא דמיינתי שיחכה שם בשבילי.
באמצע הבית שלי עמד פסנתר כנף לבן ומהודר, ואביב ישב ללא חולצה וניגן עליו.
אני לא יודעת איך ומתי הוא הביא הנה פסנתר, אבל הוא פשוט לא מפסיק להפתיע.
הוא גורם לי להרגיש דברים שמעולם לא העלתי בדעתי שאני ארגיש, אני נשבעת.

מצאתי את עצמי עם חיוך מרוח על פניי, מהופנטת מהנגינה של אביב על הפסנתר.
״בוקר טוב, אהובתי״, הוא אמר לי בחיוך כשראה אותי עומדת ומביטה בו בהלם.
״אני לא מאמינה למה שאני רואה״, אמרתי לאביב והנחתי את ידיי על הפה שלי.
״תבואי לנגן איתי״, אביב ביקש ממני, ואני התקדמתי אליו והתיישבתי על ברכיו.

אביב הביט בעיניי עם עיניו הכחולות והממכרות שבהן התאהבתי עד כלות נשמתי.
״מתי הספקת לקנות לי פסנתר?״, שאלתי אותו בחיוך והנחתי את ידיי על לחייו.
״את תמיד תשאלי שאלות, אהובתי?״, הוא שאל והניח את שתי ידיו על מותניי.
״שתקתי״, עניתי לו בחיוך. הוא הצמיד את גופי אל גופו, התקרב אליי והתנשקנו.

כשהסתכלתי על השעון הגדול שבסלון, ראיתי שהלימודים התחילו לפני חצי שעה.
״יש לי שאלה אחת אחרונה״, אמרתי לאביב והנחתי את זוג ידיי על העורף שלו,
״איפה הבן שלי? לקחת אותו לבית הספר?״, שאלתי אותו ונישקתי אותו בלחי.
״שני חזרה הבוקר מהחופשה שלה, אז היא כבר לקחה את לביא״, הוא ענה לי.

כשאביב הזכיר לי ששני חזרה, נזכרתי בזה שאני יושבת בסלון הבית חצי עירומה.
״אתה בלי חולצה ואני בלי מכנסיים״, אמרתי וניסיתי לקום, אבל הוא אחז בידי.
אביב ניסה לעציר אותי מללכת ופרץ בצחוק, ואני ניסיתי לברוח לפני ששני תראה.
״אל תדאגי, רק אנחנו כאן. שני הלכה לקניות״, אביב אמר לי ונשמתי לרווחה.