החיים שאחרי הבגידה

פרק 18

בכל שנייה שבה אמיר הביט בי במבט המום, הרגשתי עוד יותר רע עם עצמי.
הסתרתי ממנו במשך ימים שלמים את הידיעה החשובה שאני בהריון ושאנחנו
מצפים יחד לעוד ילד, למרות שזאת זכותו המלאה לדעת בתור האבא של התינוק.
עכשיו, כשהוא גילה את זה בדיעבד ולא ממני, הסיטואציה בחדר לא נעימה בכלל.
הרגשתי כל כך לא נעים מאמיר ואני בטוחה שהרופא הבחין במצב המתוח בינינו.

״דוקטור, תוכל להשאיר אותי ואת אשתי לבד?״, אמיר ביקש והרופא יצא.
לא ידעתי איך אני הולכת להסביר לו למה הסתרתי את ההריון ממנו עד עכשיו.
ישבתי על המיטה כשראשי ומבטי מושפלים, ואמיר הסתובב לו בחדר סביב עצמו.
הוא כעס, ובצדק. נכון, אני לא אמורה להסתיר ממנו דבר שכזה, אבל שיחשוב
לרגע על התחושות שלי, על מה הרגשתי. שינסה לחשוב למה הסתרתי בכלל.

״איך הסתרת ממני דבר כזה?״, הוא שאל בכעס והסתכל עליי במבט שבור לב.
השתתקתי. לא ידעתי מה לענות. לא ידעתי איזה הסבר יכול באמת להסביר למה
עשיתי את מה שעשיתי. לא ידעתי אם הוא כגבר יוכל בכלל להבין את המצב שלי.
״אני באמת לא מאמין עלייך״, הוא אמר לי ואני עדיין נמנעתי מלהסתכל עליו.
״אני מצטערת שהיית צריך לגלות את זה ככה״, אמרתי והרמתי את מבטי.
״מתי גילית?״, הוא שאל. ״רק לפני כמה ימים״, עניתי, והוא פתאום השתתק.

״מישהו יודע?״, אמיר שאל. ״אמא שלי הייתה איתי כשגיליתי״, עניתי.
״רק מלי יודעת?״, הוא שאל ושתקתי. אני לא יכולה לספר שאביב יודע גם.
אמיר גלגל את עיניו, והרגשתי איך הלחיים שלי מחליפות את צבען לצבע אדום.
״ברור שגם החבר שלך יודע״, הוא אמר, ״אני כזה מטומטם, פשוט טיפש״.
ניסיתי לקום מהמיטה אבל הכאב שנשאר לי עדיין לא נתן לי לזוז בחופשיות.
״אמיר״, קראתי לו, ״אני באמת מצטערת שגילית את זה ככה״, אמרתי.

״למה הסתרת את זה ממני?״, הוא שאל. ״הייתי צריכה זמן לעכל״, עניתי.
״זאת זכותי לדעת, בדיוק כמוך״, אמיר אמר והתיישב בצד השני של המיטה.
״אתה צודק״, אמרתי, ״רציתי לספר לך היום, אבל השיחה שלנו הסתבכה״.
״איך יכולת לספר את זה לאביב לפני שסיפרת לי? אין לך שום מצפון?״,
אמיר שאל בכעס והשפיל את מבטו. אני לא מצטערת על זה שסיפרתי לאביב.
בזמן שאמיר היה עסוק בלריב איתי ולנסות להאשים אותי בזה שהוא בגד בי,
אביב תמיד חיכה לי עם ידיים פתוחות והוכיח שהוא תמיד יהיה שם בשבילי.