פרק 20

1.9K 90 11
                                    

הרגשתי כאילו סערה ענקית של רגשות מעורבים התחוללה לה בתוך הלב שלי.
אני חושבת שאם הלב שלי היה מתפוצץ, הכאב שלי היה שוטף את העולם כולו.
הגבר שאני אוהבת עמד מולי וניסה לתמוך בי ולעודד אותי, ואני הרחקתי אותו.
הרגשתי כל כך חסרת אונים מול הדילמה שעברה במחשבות שלי ללא הפסקה.

מצד אחד, אני רוצה את אביב בכל ליבי. אני אוהבת אותו, טוב לי להיות לידו.
אני גם יודעת שאני לעולם לא אצליח למצוא גבר שיקבל אותי ככה כמו אביב.
בתקופה הכי נוראית בחיי, בדיוק כשגיליתי שבעלי בוגד בי כבר שנתיים ואם זה
לא מספיק אז אני גם בהריון, אביב הצליח לגרום לי להרגיש שאני שווה משהו.
מעבר לזה שהוא גורם לי להרגיש דברים שלא חשבתי שאני אי פעם ארגיש שוב,
אמא שלי אוהבת אותו, ואחרי עשור עם אמיר זה בכלל לא מובן מאליו עבורי.

מצד שני, בגלל שאני כל כך אוהבת אותו, הדבר הכי חשוב לי הוא שיהיה לו טוב,
ואיתי לא יהיה לו טוב. נכון, הוא אוהב אותי. נכון, הוא נשבע להיות לצידי תמיד.
אבל אני לא מוכנה שהוא יפסיד את היכולת שלו להפוך לאבא בגלל האהבה הזאת.
אני יודעת שאני לא אוכל להיות האמא של הילדים שלו, ואני חושבת שזה לא הוגן
מצידי לתת לו להתאהב בי בזמן שאני בתוך תוכי יודעת שאני ׳לא מספיק טובה׳.

אביב לא הבין על מה דיברתי, ולמה אמרתי שאני לא אוכל להיות שוב בהריון.
ידעתי שהוא לא יוותר עליי גם אם אספר לו שהגוף שלי לא יצליח להכנס שוב
להריון אחרי ההפלה שעברתי, אז החלטתי לנסות לא לספר לו על כך, לטובתו.
אני יודעת שאביב לא יוותר עליי בקלות, אבל אני צריכה להיות חזקה מספיק
בשביל להתרחק ממנו. הכי חשוב לי שהוא יחיה חיים מאושרים כמו שמגיע לו.

״בבקשה אל תדברי ככה״, אביב ביקש ממני והביט בעיניי, ״תני לי לעזור לך״.
כל כך רציתי לאפשר לאביב לעזור לי. רציתי שהוא יעזור לי כמו שרק הוא יכול.
רציתי לבכות שעות בין זרועותיו המנחמות, ופשוט לשכוח מכל הדברים שעברתי,
אבל אני לא יכולה. העתיד של אביב חשוב לי הרבה יותר מכל הרצונות שיש לי.
״אני אקח אותך לאיזה מקום שרק תרצי״, הוא אמר לי כשעמדתי מולו ושתקתי,
״אפילו אם לא תרצי אותי לידך, תטיילי שם לבד ואני אשגיח עלייך מרחוק״,
הוא הציע לי בדאגה ואני המשכתי לשתוק. לטוס יחד עם אביב זה כל מה שהייתי
צריכה בשביל להצליח לנקות את הראש שלי ממחשבות ואת הגוף שלי מכאבים.

״המצב רוח הזה לא אופייני לך״, אביב אמר, ״עצוב לי לראות אותך ככה״.
״אז שלא יהיה לך עצוב״, עניתי לו בקרירות והקול שלי רעד מרוב דמעות.
״את צריכה להתמודד עם הכאב שלך ולהחלים ממנו״, הוא אמר לי בדאגה,
״זה לא הגיוני שתישארי במצב הזה, דנה״. ניסיתי להתחמק מלענות לאביב.
פתחתי את הדלת של הרכב שלי וניסיתי להיכנס אליו, אבל אביב מיד סגר אותה.
״את לא יכולה לברוח ממני״, הוא אמר לי תוך כדי שחסם את דלת הרכב בגופו.
״אביב, זוז!״, צעקתי עליו כשניסיתי להזיז אותו מהרכב שלי, אך ללא הצלחה.

החיים שאחרי הבגידהWhere stories live. Discover now