החיים שאחרי הבגידה

פרק 28

במשך שלושים שנים לא הפסקתי לדמיין את הרגע שבו אבא שלי ואני ניפגש שוב.
לא עבר עליי יום מבלי שתיארתי לעצמי איך הוא ייראה או מה הוא יגיד כשניפגש,
והתהייה הבלתי פוסקת הזאת ליוותה אותי בעיקר ברגעים משמעותיים בחיים שלי.
חשבתי עליו בכל יום הולדת שחגגתי, חשבתי עליו מתחת לחופה ואפילו כשילדתי.

בזמן שחלמתי בלילות על הרגע בו אבא שלי יחזור, הוא כבר הקים משפחה אחרת.
אבא שלי התחתן עם המאהבת שלו וגם הביא איתה ילדים כאילו אנחנו לא קיימים,
ואמא שלי נשארה לגדל לבדה שתי ילדות קונות ותינוק בן חודש שבכלל לא שלה.
לגדול בידיעה שאבא שלך מעדיף את הילדים החדשים שלו ולא אותך זה די אכזרי.

באופן כללי, זה הזוי לדעת שיש לך אחים שמסתובבים בעולם מבלי להכיר אותם.
יש לי אחים שאני חולקת איתם קשר דם ושם משפחה מבלי לדעת מה השם שלהם.
במקום שהם יהיו האנשים שהכי קרובים אליי בעולם והשותפים שלי למסע החיים,
תמיד קינאתי בילדים של אבא שלי ושנאתי אותם, ועל זה אני לעולם לא אסלח לו.

״ילדה״, אבא שלי קרא לי לאחר שהפניתי אליו את הגב שלי יחד עם אביב ולביא,
״את לא יכולה להפנות לי את הגב אחרי שלושים שנים״, הוא אמר לי וגיכחתי.
חשבתי הרבה מאוד על מה אבא שלי יגיד לי כשניפגש שוב אחרי כל השנים האלה,
אבל מעולם לא העלתי בדעתי שהוא יהיה עד כדי כך חוצפן בשביל לומר לי את זה.

אם הייתי יכולה להפנות לו את הגב שלי גם עוד מיליון פעמים, הייתי עושה את זה.
״אני עוזבת אותך לפני שתעזוב אותי שוב״, אמרתי לו כשהגב שלי מופנה אליו.
אבא שלי קם מהספסל שעליו הוא ישב והתקדם אליי באיטיות כשהוא נעזר במקל.
״לא משנה כמה תפני לי את הגב, אני עדיין אבא שלך״, הוא אמר לי והשתעל.

רציתי לעזוב אותו מבלי לו לומר מילה, אבל הרצון שלי לדבר איתו היה חזק ממני.
״אתה לא אבא שלי, וגם אף פעם לא היית״, עניתי בכעס והשיעול שלו התגבר.
״גם אם תגידי את זה מיליון ואחת פעמים, זה לא ישנה את האמת״, הוא אמר.
״אין לי אבא״, אמרתי לאבא שלי בלב כבד ודמעות החלו למלא את עיניי פתאום.

״אני לא שכחתי אותך״, הוא אמר לי וניסה להניח את ידו על כתפי, אך זזתי מיד.
״לא עבר יום מבלי שחשבתי עלייך ועל עדי ואדם״, הוא סיפר והלב שלי כאב.
הגב שלי עדיין נשאר מופנה אליו והתאפקתי בכל כוחי לא לבכות מהמילים שאמר.
״אבל אני כן שכחתי אותך״, שיקרתי. אני עדיין נזכרת בו בכל ערב לפני השינה.