פרק 16

1.8K 98 7
                                    

עברו יומיים מאז שאמיר יצא מהדלת ברוח סערה לאחר הריב שלו עם אביב.
כבר יומיים שהוא לא התקשר, לא שלח הודעה או הופיע פתאום בדלת שלי.
דאגתי לו. בלי קשר למה שמתפתח ביני ובין אביב, אמיר אבא של הילד שלי,
או יותר נכון של הילדים שלי, ואני לא יכולה שלא לדאוג לו כשהוא נעלם ככה.
קמתי מוקדם בבוקר עם זריחת החמה, והחלטתי שאני ואמיר צריכים לנהל שיחה
לגבי כל מה שקרה בינינו בשבוע האחרון. אנחנו צריכים לדבר על הבן שלנו,
כי אני כבר לא יכולה לשקר לו יותר כשהוא שואל אותי את השאלה ׳איפה אבא׳.
בין היתר, אני חייבת לספר לו שאני בהריון ממנו, ושעומד להיות לנו עוד ילד.
אני חוששת לספר לו לגבי ההריון, בעיקר בגלל שאני לא יודעת איך הוא יגיב.

׳אני דואגת לך׳, כתבתי לאמיר בהודעה ברגע שקמתי, ׳תבוא הביתה ונדבר׳.
השארתי את הטלפון צמוד אליי עד שיענה. פחדתי שלא יענה בכלל, ושאולי
הוא לא רוצה לדבר איתי או כועס עליי בגלל שהגנתי על אביב ואותו גירשתי.
׳אני אגיע עוד רבע שעה׳, הוא השיב, ׳אחרי שנדבר אקח את לביא לבית ספר׳.

ישבתי בסלון, שתיתי קפה וחיכיתי לבואו של אמיר. הלב שלי דפק במהירות,
הידיים שלי רעדו. חששתי נורא מהשיחה הזו, כי אני לא יודעת מה יקרה בסופה.
שמעתי דפיקות בדלת. ראיתי את שני יורדת במדרגות כדי לפתוח את הדלת,
ואמרתי לה שאני אפתח אותה. התקדמתי אל הדלת לחוצה כולי וליבי דפק.

״היי״, אמרתי לאמיר כשפתחתי לו את הדלת. עיניו נראו עייפות ועצובות.
״היי״, הוא השיב בחזרה ונכנס אל הבית שלי, שהיה גם שלו עד לא מזמן.
ניתן היה בקלות להרגיש את הריחוק והמשקעים שיש עכשיו ביני ובין אמיר.
הסיטואציה הייתה קצת מביכה בשבילי, ואני בטוחה שגם אמיר הרגיש ככה.
אחרי כל מה שקרה בינינו, שנינו מתביישים להסתכל אחד לשניה בעיניים.
סגרתי את הדלת בזמן שאמיר התיישב כבר בסלון, ואני התיישבתי אחריו.

״מה שלומך?״, שאלתי אותו וחייכתי אליו. הבטתי בעיניו העצובות והעייפות.
לא היה קשה לשים לב שהוא עובר ימים קשים. לא היה לי קל לראות אותו ככה.
״דאגתי לך מאוד, לא השמעת שום קול כבר יומיים שלמים״, אמרתי לו.
״הייתי צריך קצת זמן לחשוב על הכל״, הוא אמר מבלי להסתכל עליי ונשם
נשימה עמוקה. ניסיתי לחשוב איך לומר את הדברים הרבים שיש לי לומר לו.
״תקשיב, אנחנו באמת צריכים לדבר ברצינות״, אמרתי והוא הרים את מבטו.
״על מה עוד נשאר לנו לדבר?״, הוא שאל בנימת דיבור עוקצנית וקרירה.
״על הכל. בעיקר על הבן שלנו, על לביא״, עניתי והוא פתאום גיכך בזלזול.

החיים שאחרי הבגידהWhere stories live. Discover now