החיים שאחרי הבגידה

פרק 32

להתחתן ולהפוך לאמא תמיד היה החלום הכי גדול שלי מאז שאני זוכרת את עצמי,
האהבה והחיבור שלי לתחום האמהוּת התחילו כשטיפלתי בעדי ובאדם בתור ילדה.
תמיד חלמתי על להקים משפחה גדולה ולהביא ארבעה ילדים יחד עם בעלי לעתיד,
ונשבעתי שאני לא ארשה שהילדים שלי יחוו אפילו אחוז ממה שאני עברתי כילדה.

לאחר שהתחתנתי גיליתי שהסיכוי שלי להביא ילדים לעולם הוא כמעט לא אפשרי,
ועם הגילוי המצער הזה החלום שלי להקים משפחה וללדת ילדים רק התרחק ממני.
לביא נכנס אל החיים שלי כמו אור גדול אחרי תקופה ארוכה של טיפולים חשוכים,
ואני נשבעת שהוא הצליח למלא את הלב שלי ברמה שלא הפריע לי שהוא בן יחיד.

בכל מפגש עם המשפחה המורחבת מצד אמא שהייתי בו במהלך השנים האחרונות,
השאלה ׳מתי תביאי כבר עוד ילד׳ תמיד חזרה על עצמה באופן קבוע ובעיקר מציק.
אני אומרת בלב שלם שמעולם לא הרגשתי בשום חיסרון כל עוד לביא נמצא איתי,
ועכשיו כשהוא לא מוכן לדבר איתי אני מרגישה את החיסרון הכי עצום שהרגשתי.

כשסיימתי את האמבטיה שאמא שלי הכינה עבורי כדי לגרום לי להרגיש טוב יותר,
לבשתי מכנס טרנינג לבן וגופיה לבנה וירדתי במדרגות אל המטבח שבקומה למטה.
ראיתי את אמא שלי עומדת ליד אי המטבח ואופה בשבילי את העוגה האהובה עליי,
וזה הפתיע אותי כי אני לא זוכרת מתי היא אפתה את העוגה הזאת בפעם האחרונה.

אני לא יכולה לתאר כמה אמא שלי השתנתה אליי לטובה מאז שגיליתי על הבגידה,
היא סוף סוף מעניקה לי את החום ואת הזמן שכל אמא אמורה להעניק לילדה שלה.
״אין לך מושג כמה התגעגעתי לעוגה הזאת״, אמרתי לה כשנכנסתי אל המטבח.
אמא שלי חייכה אליי בזמן שהופנטתי מריח העוגה שהתפזר והזכיר לי את הילדות.

כשהייתי קטנה לא הסכמתי לאכול שום עוגה שהיא לא עוגת הגבינה של אמא שלי,
חיכיתי בכל שנה ליום ההולדת שלי ולעוד אירועים מיוחדים כדי שהיא תכין אותה.
״אפיתי אותה עם תותים ואוכמניות בדיוק כמו שאת אוהבת״, אמא שלי אמרה.
״תודה שחשבת עליי״, הודיתי לאמא שלי וחיבקתי אותה חיבוק חזק ומלא ברגש.

זיהיתי לפי איך שאמא שלי הסתכלה עליי באותם רגעים שהיא רוצה לשאול משהו.
״דנה, יש לי שאלה אלייך״, אמא אמרה לי ופחדתי שהיא תשאל על האחים שלי,
״את ואביב נמצאים בקשר רציני?״, היא שאלה אותי ופתאום הרגשתי לא נעים.
נפל לי האסימון שבכלל לא סיפרתי לה על זה שאביב הציע לי נישואין ושהסכמתי.