פרק 2 - אוליביה

1.9K 86 3
                                    

לאורך כל ההליכה לחדר המוח שלי עבד כל כך מהר מרוב מחשבות שאני בהלם שלא התעלפתי . למזלי כולם היו בארגונים לארוחת הערב , אז אף אחד לא ראה גוש רועד קופא לו .
לא הבנתי מה קרה פה לעאזאזל עכשיו .
התנשקתי עכשיו בפעם הראשונה , עם אחד מהאנשים המקובלים בשכבה .
מה זה אומר ? למה הוא בכלל נישק אותי ? הוא דלוק עליי? מה הקטע שלו? יכול להיות שגם סתם הוא רצה לנשק מישהי ?
טוב דיי!!!
הגעתי לחדר , ספוגה במים .
פתחתי את המים במקלחת על המצב הכי רותח ( בערך כמו מה שהגוף שלי מרגיש בפנים עכשיו ) והורדתי את הבגדים שנדבקו לי לגוף בצורה מגעילה . איו .
נכנסתי למקלחת ונתתי למים לשטוף את כולי .
אני חושבת שהייתי במקלחת במשך שעה , לא רציתי לצאת משם .
בסופו של דבר יצאתי , התלבשתי והתארגנתי לשינה . לא התחשק לי ארוחת ערב , לראות אנשים ובטח שלא להיתקל בטעות בדין .
אני אפילו לא יודעת למה אכפת לי בכלל . כאילו אוקיי הייתה נשיקה , הלאה , תשימי זין על זה , מי הוא בכלל ? למרות שלא הייתי צריכה להמשיך ולהרשות לו בכלל לנשק אותי אבל בכל זאת המשכתי .
השפתיים שלו ואיך שידו עטפה את הצוואר שלי ....
טוב מספיק .
הוצאתי את הקופסה שאני מחביאה מתחת למיטה , יש בה אוכל לשעת חירום ולפעמים שאני חוזרת הבייתה אני מביאה סטוקים של אוכל למצבים כמו שאני נמצאת עכשיו - לא רוצה לצאת ולראות אנשים ומעדיפה להסתגר בחדר .
אני יודעת שמחר על הבוקר אני אשב בחדר המנהלת אבל באמת שממש לא אכפת לי .
הוצאתי לי מהקופסה קרקרים מלוחים וממרח שוקולד (כן אני יודעת שזה נשמע דוחה אבל תאמינו לי שזה וואו ) , פתחתי את המחשב שלי ונכנסתי לאפליקציה של הספרים הקוליים והקשבתי לעוד ספר שאני קוראת , בזמן שאני אוכלת .
באמצע הביס בקרקר , הטלפון שלי מתחיל לצלצל . זאת אמה , החברה היחידה והממש סבבה שלי .
״איפה את?״
״בחדר שלי ״
״שמתי לב שלא באת גם בצהריים , מה הקטע ?״
״אין שום קטע , פשוט עייפה ״
״את צריכה להפסיק לנטוש אותי ככה סתם , את יודעת איך הבנות המפגרות האלו משגעות אותי .״
״מצטערת״ התנצלתי . ״נתראה מחר בבוקר״.
לחצתי על הכפתור האדום שמסמל על ניתוק השיחה וכבר לא התחשק לי להמשיך להקשיב לספר . וגם התיאבון שלי הלך . אז סגרתי את המחשב , זרקתי את מה שנשאר מה״ארוחה״ שהכנתי לעצמי - לפח , נכנסתי לחדר אמבטיה כדי לצחצח שיניים , כיביתי את האור ועצמתי עיניים .
כשאני עוצמת את העיניים התמונות של מה שקרה היום באגם לא מפסיקות לעזוב אותי .
למה דווקא אותי?
ולמה בכלל ?
אני לא מבינה .
אני מקווה שלא אחלום עליו איזה חלום עכשיו , רק זה חסר לי .

דחיפה אחת למיםWhere stories live. Discover now