למזלי לא היה לי הרבה זמן להתעסק בכמה דין מעצבן וכמה האגו שלי גדול , כי היה לי בדיוק חמש דקות להגיע לשיעור היסטוריה .
מיהרתי אל לוקר מספר 184 , הלוקר שלי .
לקחתי את ספר הלימוד וסגרתי מהר את הלוקר .
אני שונאת לאחר . במיוחד לכיתה . כי אז כל תשומת הלב מוקדשת לי וזה פשוט מממ .... לא .
עליתי במדרגות לכיתה ותוך כדי אני בודקת הודעות חדשות בטלפון שלי . שום דבר לא חדש חוץ מהודעות חדשות וקודמות מאימא שלי ששואלת מה שלומי ואיך המצב בלימודים .
הגעתי כמעט לכיתה , וראשי עדיין בפלאפון .
אני באה להיכנס
*בום*
אני נופלת ויחד איתי הספר לימוד שלי , הטלפון שלי והאוזניות שלי .
מולי יש רגליים עם מכנסי גינס כהות , שלא מזמן ראיתי .
ופתאום גם יד מושטת שבאה לעזור לי .
אני באה לקחת את העזרה אבל כשאני קולטת מי הציע לי אותה , אני מיד קמה לבד בכוחות עצמי .
״פעם שלישית גלידה?״ דין אומר .
״מצחיק שלך״ אני מתעצבנת ומגלגלת לו עיניים .
אני באה להיכנס לכיתה אך הוא תופס את הזרוע שלי ומושך אותי אליו . ״את בסדר? לא נפצעת או משהו נכון?״ הוא שואל ומבטו מרתק אותי . יש בעיניים החומות דבש האלה שלו משהו שגורם לי לא להוריד את המבט .
״אני בסדר . תודה״. אני משתחררת מאחיזתו ונכנסת בדיוק בזמן לכיתה ומתיישבת במקום שליד החלון .
רק כשאני מתיישבת אני קולטת שהלב שלי מפרפר וגופי רועד .
בכלל לא קר לי .
אלוהים , למה הלב שלי על דופק כזה מהיר?
אני בהתקף חרדה?
או שסתם בלחץ מהנפילה .
כנראה שמהנפילה.
אני שמה לב שמישהו מתיישב לידי אבל הקולות בראש שלי יותר מעניינים מלדעת מי יושב לידי .
אני מוציאה מהתיק שלי בקבוק מים , ולוגמת כמה לגימות קטנות כדי להרגע .
כשאני מסובבת את הראש שלי לראות מי יושב לידי , אני מגלה שזה ליאם . ההוא מחבורת הטמבלים .
השיעור מתחיל וליאם מבקש ממני עט . אני מביאה לו וחסר לו שהוא לא יחזיר לי .
במהלך השיעור אני משתתפת ועונה על שאלות וגם שואלת שאלות . היסטוריה זה מקצוע מעניין - רק תלוי מי מלמד אותו ואיך הוא מלמד אותו .
השנה מלמדת אותי גברת מילר והיא מורה מעולה .
בהמשך השיעור אני יכולה להישבע שאני הרגשתי שמישהו נועץ בי מבט . תמיד קראתי על דמויות בספרים שמרגישות ככה ומסתבר שזה כן קיים במציאות ! .
סובבתי את הראש שלי טיפה ימינה באלכסון ואני רואה את דין משחק עם העט שלו בין אצבעותיו והוא מחייך אליי חיוך קטן ושובבי .
מה הקטע שלו ומה הוא רוצה ממני?
אני מחזירה לו פרצוף של ״מה לעאזאזל?״ ומסתובבת חזרה אל הלוח .
״תגידי מה התשובות לשאלה 3 ?״ שאל אותי בלחש ליאם .
״אני לא פרייארית חבר . תתחיל להפעיל את הקופסה הקטנה והחלולה שלך במוח שנשאר לך״ .
אתם בטח שואלים למה אני כל כך לא אוהבת אותם .
אותם , כלומר - ליאם , איידן ודין .
אז אני אספר לכם ששמעתי שהם עשו לכמה בנות יחד מעשים נוראיים . אני שונאת אותם על זה ואולי בפעם אחרת אפרט לכם עליהם .
את האמת שהסיפורים הם בעיקר על איידן וליאם אבל גם דין מסתובב איתם כך שזה עדיין מגעיל אותי .
הצלצול נשמע ואני אוספת את החפצים שלי ומאושרת מבפנים שהסתיים היום הזה .
״תודה״ ליאם מושיט לי את העט שלי בחזרה ואני משתדלת לחייך בנימוס .
אני מרכיבה את האוזניות על אוזניי ומפעילה את "while my guitar gently weeps " של הביטלס .
לפני שאני יוצאת מהכיתה אני מודה למיס מילר על השיעור וממשיכה לדרכי .
אני עוצרת בלוקר שלי ומכניסה את ספרי הלימוד שאני לא צריכה , סוגרת את הלוקר ו... ״היי״ אמה מבהילה אותי ואני בועטת בה מתוך רפלקס .
״תגידי לי מה יש לך?״
היא מחבקת אותי ״סליחה חשבתי שזה יהיה יותר מצחיק״ היא מתנצלת . ״אז יש לך תוכניות להיום לצהריים ?״ .
״לא.״
״יופי אז בואי״ . היא מחייכת ומשלבת את זרועה בזרועי .
אנחנו מתקדמות לעבר החדרים שלנו ואמה לא מפסיקה לחפור לי על כל רכילות חדשה שהיא שמעה .
זה מעניין אבל יש לי דברים הרבה יותר טובים לעשות .
כמו לישון , לקרוא , לאכול או לחשוב שוב על הנשיקה שלי עם דין .
״תראי את איידן ולייה״ היא מסמנת לי עם הראש שלה איפה הם נמצאים . ממש בכניסה למעונות , מתמזמזים להם ליד ליאם ודין .
״איכס״ אני עושה פרצוף מגעיל . כמו מה שהם עושים עכשיו . בציבור . איידן מלטף אותה עם הידיים שלו מתחת לחולצה והם מתנשקים בצורה מאוד מצחיקה את האמת . לצידם נמצאים דין וליאם ועוד כמה בנים שאני לא זוכרת את שמם .
כשאני ואמה חולפות על פניהם ונכנסות למבנה המגורים אני מרגישה פתאום יותר משוחררת כי עד עכשיו לא קלטתי שהגוף שלי היה נוקשה .
הרגשה מוזרה כזו .
אמה מוציאה רעש של בהלה , ״אויש אני חושבת ששכחתי את הטלפון שלי בלוקר״ היא אפילו לא אומרת לי ביי ופשוט רצה בחזרה לבית ספר . היא מחוברת לטלפון שלה כמו מכונת הנשמה. אם המכשיר לא לידה היא תתקשה לנשום , לדבר , לחשוב בהגיון ולתפקד כמו בן אדם נורמלי .
אני מתחילה לעלות במדרגות של מגורי הבנות .
ומתקדמת לעבר חדרי . כשאני באה לפתוח את דלת החדר , מישהי תופחת לי על הכתף .
אני מסובבת את ראשי וצורחת כשאני מזהה את דין והוא נורא צמוד אליי .
״אתה חייב להפסיק להבהיל אותי חתיכת אדיוט!״ אני מאשימה אותו ותוקעת לו אצבע בחזה המאוד נוקשה שלו .
״אנחנו צריכים לדבר״ הוא מסביר לי .
אני פותחת את דלת החדר שלי ומושכת אותו שיכנס מהר לחדר לפני שמישהי תקלוט שאני מכניסה את דין סמית׳ אליי לחדר .
״אני מתחילה לדבר.״ קבעתי .
אני מורידה את התיק שלי ותולה אותו על הכיסא והוא מתיישב על המיטה שלי ויש איזשהי מחשבה בראשי שהייתה מוכנה להתרגל לראות אותו על המיטה שלי .
״אתה באמת צריך להפסיק להבהיל אותי דין . זה לא מצחיק . אני לא מבינה מה הקטע שלך ולמה נתפסת עליי פתאום .״ אני כועסת עליו . ״וחוץ מזה מה אתה עושה פה? אם היית רוצה לדבר איתי היית יכול לשלוח לי הודעה באינסטגרם או משהו והיינו קובעים . וגם אמה צריכה להגיע לפה תכ...״
״את מוכנה להירגע ?״ הוא מחייך אליי .
״אתה מוכן להפסיק לחייך?״ החיוך שלו .. יש בו משהו שעושה לי טוב בפנים . אני לא יודעת איך להסביר את זה . ואני לא רוצה שהוא ישפיע עליי בצורה כזאת .
״למה מפריע לך שאני מחייך?״
זאת פעם שניה שהוא מצליח להשתיק אותי .
אני לאט לאט מתקרבת אליו . משהו שהוא לא נשלט . זה כמו תחושה של מגנט .
אני מרשה לעצמי להסתכל לו על השפתיים .
הוא מושיט לי יד ומקרב אותי אליו . ואני נותנת לו לעשות את זה .
אני מרגישה שוב פעם את המתח הזה . את אותו המתח שהיה באגם .
התקרבתי אליו . ידו נוגעת בידי . אני עומדת בין רגליו כשהוא יושב על המיטה שלי .
ואני לא מאמינה שעשיתי את זה .
YOU ARE READING
דחיפה אחת למים
Romanceהכל היה בסדר לפני שפגשתי אותו. הייתי בעולם שלי עם הספרים שלי והאוזניות שלי עם המחשבות שלי והלבד שלי. הייתי יכולה להמשיך להצטיין בכל דבר ולהיות רוח רפאים. עד שיום אחד הוא הגיע בלי התראה ובהפתעה גמורה דין סמית׳. הגבוה,המעצבן, השטותניק,הבחור עם החיוך ה...