דחיפה אחת למים

פרק 10- דין

מה היא עושה לי אלוהים?
התחלתי ללכת לעברה .
אני לא יודע איך נצליח לעשות את העבודה הזאת אחרי מה שקרה הרגע אבל איתה הכל אפשרי .
״אז כשאתה חושב על המילה ׳מוזיקה׳ , מה עולה לך בראש?״ היא שואלת אותי כשאני מתיישב לידה .
אני משתדל לא לגעת בה .
אני כל כך רוצה , אך לא רוצה לפגוע בה או להבהיל אותה .
״אמממ...״ אני חושב .
״כיף״ אני עונה לבסוף .
״טוב.״ נראה שהיא לא מרוצה מהתשובה .
״מה זה מוזיקה בשבילך?״ אני שואל אותה אך אוליביה שותקת ומתחילה להקליד . אני מסתכל עליה ומחכה לתשובה . ״מקלט.״ היא עונה תוך כדי שהיא ממשיכה לכתוב במחשב . תשובה מעניינת , כמוה .
אני לא שואל אותה או מבקש ממנה להרחיב כי נראה שאצלה העניין עמוק .
״אז את הולכת לעשות את כל העבודה?״ אני שואל ועדיין ממשיך להסתכל עליה .
פניה משורטטות כמו ציור שציירו במדויק .
שיערה פזור בצבע חום , עם תלתלים גליים בקצהו.
גבותיה דקות אך בולטות ויפות , בדיוק כמו עיניה הירוקות שלהסתכל עליהם זה התמכרות קשה .
״הצחקת אותי . אתה חי בסרט טוב מדיי ״ , היא מרימה את הגבה שלה וזה מצחיק אותי . ״אני כותבת את החלק שלי ואתה תרשום את החלק שלך . נעשה רפלקציה ונגמר הסיפור.״  קובעת ואני מתחיל לקלוט שהיא חוזרת לדמות הקשוחה של עצמה .
אבל עליי זה לא עובד .
כבר ראיתי שיש מעבר לזה .
ראיתי שיש שם ילדה יפה וחכמה שיצרה לעצמה תדמית .
כדי לא להתמודד עם כל מיני דברים .
אילו דברים? אני לא יודע .
אולי יום אחד אני אגלה , מי יודע.
אוליביה ממשיכה להקליד ולהקליד ועוד להקליד .
היא כבר הגיעה לפסקה ארוכה מאוד .
לבסוף היא לוחצת על enter ומעבירה לי את המחשב ״קח.״
לא הבנתי אני עכשיו צריך לעשות את כל זה בדיוק כמוהה?
חחחחחח הצחיקה אותי הילדה !
״מה אני צריך לעשות?״ , אני שואל .
״להרחיב ולפרט למה מוזיקה בשבילך זה כל כך ׳כיף׳״ היא מחייכת אליי חיוך מעצבן ומעבירה לי את המחשב .
״שיהיה בהצלחה . אני שם אם תצטרך אותי״ , היא מצביעה אל הספות שנמצאות בקיר ממולנו.
אוליביה הולכת ומשאירה אותי ללא מילים.

אוליביה :
התיישבתי על הספה שאני אוהבת והוצאתי מהתיק שלי את הספר שלי .
השארתי את דין לעשות את העבודה לבד.
אני מנסה להתעלם מהבחילות המוזרות שבבטני ומנסה להתרכז בספר .
אך במוחי אני רק מריצה את מה שקרה לפני כמה דקות ספורות .
כשאני ודין התנשקנו בין מדפי הספרים .כששפתיו השאירו חותם על צווארי.
המגע שלו גורם לי רק לרצות עוד .
אך המוח שלי אומר לא .
הלב שלי לעומת זאת אומר לי ״לכי על זה״ .
אני כל כך מבולבלת .
אני קוראת את אותה השורה בספר במשך 10 דקות .
אני לא מצליחה להתרכז וזה משגע אותי .
עוד משגע אותי הצמא למגע .
אני מסתכלת לרגע מבעד הספר על דין , והלב שלי משתגע .
כדאי שאני אלך לרופא . בשבוע האחרון משהו השתנה וכדאי שאלך לבדוק את זה .
עברו כבר 20 דקות מאז שנתתי לו את המחשב שלי כדי שיקליד את החלק שלו בעבודה והגיע הזמן לראות לאן הוא התקדם .
אני קמה מהספה ולוקחת את הספר שלי יחד איתי ומתקדמת לעברו של דין .
״גמרת כבר?״ אני שואלת אותו ומיד מתחרטת על הדרך שניסחתי את השאלה .
״עוד לא אם לא תעזרי לי פה״ . דין מחייך ומרים גבה .
״היית מת.״ אני נועצת בו מבט ולבסוף מתיישבת לידו .
״תראה לי כמה כתבת?״ אני שואלת אותו ולוקחת ממנו את הלפטופ .
אני לא מופתעת כשאני רואה שהוא רשם 4 וחצי שורות .
״את כל זה רשמת ב20 דקות האחרונות?״
״כן״
״בסדר ״ . אני סוגרת את המחשב ומתחילה לאסוף את החפצים שלי .
״מה את עושה?״ דין שואל אותי כשאני מכניסה את המחשב האישי שלי לתיק .
״סיימנו את העבודה הרי ״ אני עוצרת את מה שאני עושה ומסתכלת עליו , במבטו יש מן עצב כזה .. אכזבה .
״ויש לי עוד הרבה דברים לעשות אז אני ממהרת .״ אני קמה מהכיסא ובאה ללכת ״נתראה.״ אני לא מחכה לתשובה והולכת .