דחיפה אחת למים

פרק 38- אוליביה

המסיבה התפוצצה בערך באחת וחצי בלילה כשהתחיל גשם והיה סכנה להתחשמלות בגלל התאורה.
רקדתי ונהנתי והשתחררתי ושתיתי אפילו יותר מהרגיל.
אמה ואני צועדות כעת אל המגורים. הרבה אנשים הסתכלו עליי הערב, הרגשתי והבחנתי בזה.
הייתי די בולטת עם החצאית הקצרה והקטנה והמחשוף.
אבל אם זה מה שגרם לי ולדין לדבר סוף סוף או אולי לי להקשיב רגע ולשים הכל בצד, זה שווה את זה.
כי עכשיו אני צועדת בחזרה למגורים יחד עם אמה ואני עדיין עם חיוך על הפרצוף כשאני חושבת על הדברים שאמר לי מקודם.
״הייתה מסיבה מוצלחת נכון?״ אמה מדדה מעט וגוררת את רגליה על השביל. היא השאירה את לוקאס מאחור כי הוא צריך להתעסק עם הציוד ולקפל אותו.
״לגמרי״. אני מסכימה איתה. עוד אנשים חולפים על פנינו בדרך למגורים. בנים ובנות.
״אין אין אני ידעתי שזה יהיה רעיון פשוט מעולה להביא אותך יחד איתי. תראי איך את לא מפסיקה לחייך״.
אני צוחקת ומרגישה שאני מתחילה להסמיק עוד יותר.
״אני חושבת שפשוט שתיתי קצת יותר מהרגיל״
״אם ככה אז צריך לתת לך לשתות כל הזמן, תראי מה זה עושה לך. פלאים לעור הפנים״.
לא ראיתי את דין מאז שהיינו לבד, רק אני, הוא, האגם ואור הירח. מעניין אם הוא הלך חזרה לחדר או המשיך לחגוג כי נראה שהוא שתה בהחלט הרבה יותר ממני או מרוב האנשים במסיבה.
אני ואמה עולות במדרגות יחד לחדר מעט מסוחררות ומצחקקות.
אנחנו עוצרות מול הדלת של אמה, ״אני לא מאמינה שמחר יש מבחן בקרימנולוגיה״. אני מיללת.
״ואני לא מאמינה שידעת על זה ועדיין גרמתי לך לבוא ולשתות לילה לפני מבחן״. היא צוחקת ונפלטת לה נחירה בטעות. ואז שתינו מתחילות לצחוק שוב בקול רם.
״אנחנו שתי סתומות שצוחקות בשתיים לפנות בוקר באמצע המסדרון!!!״
הדלת מול החדר של אמה לפתע נפתחת ויוצא ממנה בחור שלא ראיתי אף פעם. אני ואמה מפסיקות לצחוק ולרגע אני תוהה ולוחשת ״יכול להיות שאנחנו באזור של הבנים?״.
״לא לא אין מצב זה החדר שלי״. אמה מוציאה את המפתח מהחזייה שלה ומנסה להכניס אותו למנעול אך היא לא מצליחה.
היא מנסה עוד הפעם.
ושוב פעם.
״טוב תני לי , את כולך רועדת״ אני לוקחת ממנה את המפתח.
ברגע שאני מנסה בעצמי הדלת לפתע נפתחת במהירות  אך אני לא נרתעת ונשארת במקום, אמה לעומת זאת מקפצת אחורה .
אני מרימה את מבטי ורוצה למות כשאני רואה את ליאם עומד מאחורי הדלת בלי חולצה. הוא נראה טוב. מאוד. מאוד מאוד אפילו. לא ידעתי שיש לו שרירים כאלה בזרועותיו. אני מרגישה את כל כולי מאדימה מבפנים ומבחוץ.
אני לא מאמינה אני לא מאמינה אני לא מאמינה.
״תראו תראו״. ליאם כמוני מופתע אך מתאושש יותר מהר ממני ומעלה חיוך מגוחך על פניו.
״אוי.״ אמה עם שתי ידיה על פיה בהלם מהסיטואציה.
אני מנסה לחשוב על תגובה טובה אך שום דבר לא עולה במוחי ואני רק לא רוצה שיראה אותי יותר מאדימה בחיים.
אז אני מסתובבת לאמה ואומרת לה ״אמרתי לך שזה האזור של הבנים״ בתקווה שזה נשמע הדבר הכי אדיש בעולם. ואני מסתובבת ומתחילה ללכת.
״את בטוחה שהתבלבלת?״ אני מסתובבת ורואה שהוא משלב ידיים ואמה עדיין תקועה במקומה מבולבלת ובהלם עם ידיה על הפה הפעור שלה.
״חבל שלא נפלתי על דלת אחרת, איזו אכזבה. לפחות היה יוצא מישהו יותר...״ אני חוזרת אחורה כדי לקחת את אמה איתי בזמן שאני מחפשת לחשוב על איך להשלים את המשפט.
״יותר מה?״ הוא מרים גבה ונשען על המשקוף של הדלת.
הידיים שלי מחליקות מזיעה ומלחץ.
״לילה טוב״. אני אומרת כשאני ואמה הולכות יד ביד במהרה לכיוון אזור הבנות.
והתשובה שאני מקבלת היא רק צחקוק ואז רעש של טריקת הדלת.
״מה זה היה עכשיו???״ אמה לוחשת ומסתכלת עליי עם עיניים פעורות אך אני רק ממשיכה להוביל אותנו בהליכה מהירה שהפכה לריצה אל עבר החדרים שלנו.
״שששש תהיי בשקט אמה״.
אנחנו מגיעות הפעם לחדר האמיתי של אמה. אני פותחת בשבילה את הדלת והקלה מציפה אותי כשהמפתח נכנס למנעול.
״זאת הייתה הרפתקה כיפית״ אמה מתחילה שוב לצחוק.
״ההרפתקה הזאת עייפה אותי מאוד״
״עכשיו נשאר רק להתפלל לא לקום מחר עם כאבי ראש ומיגרנות״
״זה בדיוק מה שאני הולכת לעשות בחלום שלי״. יותר נכון להתפלל שדין יבוא ויספק לי חלום פרימיום (אתם כבר מבינים למה אני מתכוונת).
״לילה טוב אוליב״ אמה מחבקת אותי ועולה מעט על קצות האצבעות כי אני יותר גבוהה ממנה ועוד עם המגפי עקב האלה...
״לילה טוב אמה. תודה על היום״. אני מחזירה לה חיבוק חזק.
אנחנו נפרדות ואני מתחילה ללכת לכיוון הדלת שלי אך אמה יוצאת שוב למסדרון.
״תגידי למה הוא שאל אותך אם את בטוחה שהתבלבלת?״
אני שוב מתחילה להזיע. אבל השקר שנפלט ממני הוא לא באמת כל כך שקר.
״עזבי את זה, הוא סתם עוד איזה סוטה״.
אני נכנסת לחדר, סוגרת את הדלת ונשענת על הדלת.
אלוהים ממזמן מסר את השם שלי לשטן. אני בטוחה בזה.