דחיפה אחת למים

פרק 11 - אוליביה

כשהגעתי לחדר , חלצתי נעליים וזרקתי את התיק על המיטה .
הושטתי יד מתחת למיטה והוצאתי את הקרטון פחיות משקה שאני אוהבת .
הוצאתי מהתיק שלי את המחשב ובנתיים כשהוא נדלק פתחתי את הפחית ולקחתי לגימה ארוכה .
נכנסתי לקובץ של העבודה שלי ושל דין ומחקתי את כל מה שדין כתב .
ובמקום זה ישבתי והקלדתי במשך ארבעים דקות פסקה באורך כמו שלי ותיקנתי או יותר נכון , עשיתי מחדש את החלק של דין .
אני לא התכוונתי לתת לדין להגיש את הארבע וחצי שורות האלו , הוא גם לא אמור לדעת את זה .
אבל אני לא רציתי שהממוצע שלי ירד בגללו וגם כי ....
זהו.
סגרתי את המחשב והחלטתי ללכת היום לארוחת הערב .
נעלתי את מגפי העקב הנמוכים שלי , הכנסתי לכיס האחורי של הג'ינס שלי את הטלפון שלי ואת האוזניות שהנחתי על צווארי .
כשיצאתי מהחדר , נפתחו ביחד 3 דלתות של חדרים במסדרון וביניהם של אמה .
״הייייי״ , אמה קופצת עליי ונותנת לי חיבוק ואני מחזירה לה .
״היי איך הולך ?״ אני שואלת . אנחנו מתחילות להתקדם ביחד אל היציאה מהבניין . אני מבחינה שאמה לבושה חגיגי מבדרך כלל . ״איזה יום היום?״ אני שואלת אותה , ״רביעי , למה?״. ״למה התלבשת כל כך חגיגי ?״ אני שואלת .
לאמה יש סטייל מטורף והיא כל יום משקיעה בלבוש שלה אבל היום זה היה משהו שונה .
היא לבשה מכופתרת לבנה עם חצאית משבצות אדומה ונעלי אולסטאר לבנות .
״אני?חגיגי?״. היא כל כך משקרת לי ומשחקת גרוע אבל אני מחליטה לזרום איתה . ״יכול להיות שאני הוזה״ אני מחייכת אליה .
אמה פותחת שני כפתורים מהחולצה בדיוק כשיצאנו מבניין
המגורים .
״אההההההה״ אמה צורחת ומבהילה אותי כשפתאום מישהו מרים אותה באוויר ומסובב אותה .
״תוריד אותי חתיכת משוגע״ היא צורחת עליו .
אני צוחקת מהצד ומחכה שההצגה תגמר .
כשרגליה של אמה נוחתות על האדמה אני מזהה את לוקאס שלמד איתי יחד שנה שעברה מתמטיקה .
״מה קורה נסיכה?״ . הוא שם את ידו על כתפה של אמה
ומתחיל ללכת .
אני מאחוריהם . נראה שהם מתחילים שיחה ואני לא רוצה להדחף .
מלפנינו אני מזהה את איידן , לייה וליאם אבל דין לא נראה בשום מקום .
אני מקבלת הודעת טקסט לטלפון ממספר לא מזוהה :
״מימינך מאחורי העץ״. אני נבהלת וכשאני מסתכלת ימינה אני באמת רואה שיש עץ זקן עם המון ענפים ועלים עליו .
אני לא מסמסת חזרה , אלא בוחרת להתעלם וממשיכה לצעוד מאחוריי אמה ולוקאס שרבים על מי מהקרדשיאנס יותר יפה .
״אני מחכה לך מאחורי העץ .״ אני מקבלת עוד הודעה .
אני לוחשת לעצמי רצף שקט של קללות ויורדת מהשביל לעבר העץ .
מאחוריי יש עוד חבורות של בנות ובנים אך לאף אחד לא אכפת לאן אני הולכת וטוב שכך .
שלא נדבר על אמה ששכחה ממני ממזמן..
אני מתקרבת לעץ ולא אשקר , התחלתי לרעוד ולפחד .
שמעתי רחשים מהשיחים אך בכל זאת התקרבתי .
יש שתיקה .
עד הרגע שיד מכסה את פי ואני מנסה להשתחרר מהשרירים החזקים שאוחזים בי .
כשהוא מרפה אני באה להסתובב ולבעוט בו אבל כשריח הבושם הגברי והמנטה הכו בי ידעתי מי זה .
הסתובבתי וסטרתי חזק לדין .
״חתיכת מניאק!״ אני צועקת עליו , ״מה אתה חושב שאתה עושה מטומטם ?!״ גופו הוטח על העץ בזכות הדחיפה הגדולה שנתתי לו .
״מצטער . לא רציתי להבהיל אותך ושתעשי המון רעש .״
״ואתה חושב שהצליח לך ???!״ אני לא משחררת את ידיי מהחזה שלו .
״רציתי שנדבר.״ דין מסביר .
״מאיפה יש לך בכלל את המספר שלי?״. כי מאיפה לעזאזל הוא עוד יכול להשיג את המספר? .
״ביקשתי מהמזכירה של רודריגו ״ הוא חייך ואני סטרתי לו שוב .
״אאוץ״ דין מניח את ידו על הלחי שלו .
אני לא אומרת כלום .
יש בי פרץ אדרנלין מטורף , הלב שלי פועם חזק - מרגיש כאילו הולך לצאת מהמקום בקרוב וגופי רועד רעידות חלשות .
הגיע הזמן ללכת אני חושבת .
אני לא מצליחה לחשוב נכון כשאני לידו .
״אני צריכה ללכת״ התחלתי לצעוד , ״לא״ דין עוצר אותי ומושך אותי אליו חזק . ידו מתהדקת סביב ידי , כמו שעשה לפני מספר שעות ספורות בספרייה.
עם כל החשכה עדיין הצלחתי לראות בעיניו את התשוקה ואת הרצון .
הצלחתי לראות את היופי שלו גם בחושך .
הצלחתי להרגיש בחום גופו .
הצלחתי לנשום את ריחו הממכר .
כמעט נכנעתי .
״אני . הולכת .״ אני מדגישה את המילים ומתנערת ממנו .
משאירה אותו שוב מאחוריי .
אך בפנים , בלב הוא הדבר הראשון שאני חושבת עליו כשאני פותחת את העיניים והדבר האחרון שאני חושבת עליו עד שאני נרדמת .
אני חוזרת לשביל שמוביל אל חדר האוכל .
כבר עברו 10 דקות בערך מאז שעזבתי את אמה ולא קיבלתי שום טקסט או שיחת טלפון ממנה . משהו פה מוזר.
כשאני מגיעה לחדר אוכל , לפני שאני נכנסת אני מסדרת את השיער שלי ואת הבגדים שלי ונכנסת בגב זקוף .
אני ניגשת לעמדה של הבשר ולוקחת עוף ומעמדת התוספות אורז . אחר כך מוסיפה כל מיני סלטים קטנים לצלחת שלי והולכת לשולחן שאמה יושבת בו עם לוקאס ועוד מישהו שאני לא מצליחה לזהות את פניו כי הוא יושב עם הפנים קדימה ואני רואה רק את הגב שלו .
״הייי!״ אמה מנפנפת לי מרחוק . כשאני מספיק קרובה היא שואלת ״איפה היית?״ .
אני מתיישבת וקולטת שמי שאני יושבת לידו זה ליאם הבלונדיני מחבורת הטמבלים של דין . ״מה אתה עושה פה?״ אני מרימה גבה ומסתכלת על אמה במבט של ״מה לעזעזאל??!״ .
״שלום גם לך מיס אוליביה״ ליאם מחייך אליי . ״איידן ולייה מזדיינים איפשהו ודין נעלם אז אמה חברתך הנחמדה הציעה לי לשבת איתם.״ הוא מחייך גם אל אמה .
לוקאס נראה קצת עצבני .
בתכלס גם אמה וגם לוקאס מתנהגים מוזר .
״טוב.״ אני אומרת ומתחילה לאכול .
״אז לאיפה הלכת?״ אמה שואלת את אותה השאלה ממקודם.
״נזכרתי ששכחתי את הטלפון בחדר אז חזרתי לקחת אותו.״
״בחייך ! לא מתאים לך..״ ליאם צוחק עליי .
״אתה בכלל לא מכיר אותי דפוק אחד.״ אני אומרת לו והוא תוקע בי מרפק .
״צוחקים איתך.״
״כן ליב , מה יש לך בזמן האחרון את יותר עצבנית מבדרך כלל.״ אמה אומרת .
״אין לי כלום תעזבו אותי.״ אני אומרת וממשיכה לאכול .
כולם שותקים כשכיסא לידי נמשך .
״שלום לכולם!.״ דין אומר בעליזות מפגרת .
״מה קורה לוקאס, ליאם , אמה ו....״ הוא עושה את עצמו כאילו הוא לא זוכר.
״אוליביה״ אני משלימה ומחייכת אליו חיוך מאולץ בכוח .
״שם יפה.״ הוא אומר ואני ממשיכה לאכול .
המוח שלי פועל כל כך מהר עכשיו .
הלב מפרפר ובבטן יש בחילות ואני חושבת לעצמי שכדאי שאפסיק לאכול .
״מה המצב אחי?״ ליאם טופח על גבו של דין .
״הכל מדהים״. דין אומר ורגלו מתחככת ברגלי בעדינות ובשקט מתחת לשולחן . ברור לי שזה בכוונה . אך אני מחליטה להתעלם וממשיכה להקשיב לשיחה .
״ראית את הספר החדש שיצא ל׳מילי קיי?׳ ״. אמה שואלת אותי ומפנה את כל זוגות העיניים בשולחן אליי באמצע הביס .
אני בולעת את האוכל ועונה ״כן!! אני מחכה לו בטירוף כבר איזה שלושה חודשים ועכשיו הוא סוף סוף בחנויות .
אני אזמין אותו בסופש או אבקש מאימא שלי שתקנה לי,
העלילה נשמעת מעולה ודרך אגב שמעתי שהיא כתבה ביחד כמה פרקים עם טניה פ׳וג׳ו שאני גם מאוד אוהבת אותה ו...״ אמה עוצרת אותי , ״תנשמי אחותי , את מדברת מהר .״ היא אומרת וזה קצת מבאס אז אני שותקת ומרשה לעצמי להסתכל על דין , ליאם ולוקאס שנראים קצת בשוק .
ממה? אני לא יודעת כל כך .
טוב , נראה שדין יותר בשוק כי כבר 2 דקות שהמזלג שלו מוחזק ביד באוויר שכנראה הייתה בדרך לפה של דין אך נעצרה באמצע .
״טוב מה הקטע?״ אני מסתכלת על שלושתם וצוחקת צחקוק קליל .
״זה הכי הרבה ששמעתי שיוצא ממך עד היום .״ דין אומר לבסוף ואני נבהלת וממהרת להתגונן. ״לא זכור לי שדיברנו לפני היום.״ אני מעמידה פנים ובועטת בו מתחת לשולחן .
דין מחזיק את עצמו לא לצחוק אך אני נהיית אדומה .
״משהו פה מצחיק?״ אני שואלת אותו .
״כן.. גם אני לא הבנתי כל כך״ , ליאם מחזק אותי .
לוקאס מתעורר לחיים ומנסה לשנות נושא שיחה עם הבנים על האן בי איי ונראה ששלושתם עסוקים .
״טוב אני זזה.״ אמה אומרת וכשאני באה לקום מהכיסא אני נדחפת חזרה למטה בגלל היד החזקה של דין שאוחזת בחלק העליון של רגלי מתחת לשולחן .
אמה כבר יצאה מחדר האוכל ודין עושה את עצמו מקשיב אך אני יודעת שהוא לא כי הוא שולח לי מבטים בסתר וקורץ לי .
הלב שלי מנתר בחזה ואני בטוחה שאני אדומה כמו עגבניה .
היד של דין על הרגל שלי עדיין לא זזה ממקומה .
להפך , האגודל שלו התחיל ללטף ולהתחכך בעור שלי .
זה היה נעים ועשה לי כיף .
אבל זה הלחיץ אותי . אנחנו במקום ציבורי .
רק זה חסר לי שמישהו יקלוט אותנו בטעות .
אני מנסה להעמיד פנים שהכל כרגיל ושאני מתעניינת בשיחה שלהם אך מה שקורה באמת זה שאני רק מחכה לראות מה הצעד הבא של דין .
״אני חייב לזוז.״ לוקאס אומר בסוף המשפט של ליאם על איזה מושג שקשור לכדורסל .
הוא קם ומחליף כיפים עם שני הטמבלים .
לי הוא מסמן שלום עם הראש והוא הולך .
עכשיו נשארתי רק אני , דין וליאם .
לא טוב . בכלל לא טוב .
אני חייבת לעשות משהו לפני שיתחילו לדבר ולקלוט שאני יושבת לבד עם שני הבנים בין המדוברים ביותר בשכבת יא .