דחיפה אחת למים

פרק 6- דין

היא נישקה אותי .
אני לא ראיתי את זה בא עד לפני 2.5 שניות בערך .
היא מנשקת אותי ואני זורם איתה .
אני מניח את ידיי על מותניה ונותן לה להוביל .
שפתיה העבות בטעם וניל , שיערה הגלי מתפזר אחורה , ריחה מתוק כמו ממתק .
אני מסוחרר ולא מבין איך יצא המצב שאני יושב על מיטתה בחדרה והיא עומדת בין רגליי .
הנשיקה מתמשכת והיא איטית ותשוקתית.
הפעם היא לא עוצרת אותה אלא נותנת לה להמשיך .
היא גם זאת שהתחילה אותה .
הנשיקה מדליקה אותי .
אוליביה מתיישבת על ידי כשהפיות שלנו עוד יחד .
נראה שיש לה המון ניסיון .
אני מפסיק אותה לרגע כדי לשאוף אוויר .
והיא מביטה לי עמוק בעיניים . המבט שלה ... וואו .
עיניה הירוקות בוערות תשוקה .
אני מחייך אליה מושך ועוטף את צווארה כדי להמשיך את הנשיקה אבל דפיקה בדלת עוצרת הכל .
״פאק״ אוליביה מוציאה רצף של קללות בלחש . ״זאת אמה״ היא משתחררת מאחיזתי . ״קום עכשיו״ היא מקימה אותי ודוחפת אותי לעבר המקלחת . ״תחכה שם ואל תזוז .״ היא מצווה עליי וסוגרת את וילון האמבטיה .מוחי אוהב את זה שהיא מחלקת לי פקודות .
אני שומע אותה פותחת את הדלת אך לא שומע צעדים בתוך החדר . אחרי 3 דקות דלת המקלחת נפתחת ״השטח נקי״ היא מאשרת ואני יוצא מן המקלחת ואחר כך מחדר האמבטיה .
״אני חושבת שכדאי שתלך דין״ אומרת אוליביה .
״אוקיי״ אני מחזיר לה בלית ברירה .
אני מסדר את עצמי והיא בודקת בנתיים שהמסדרון פנוי .
״פנוי״ . היא מאשרת ואני יוצא אל המסדרון .
אני מסתובב אליה וקורץ לה וכך נגמרת הפגישה .

אוליביה -
אני סוגרת את הדלת אחריו ואז צובטת את עצמי כדי לוודא שמה שקרה זה לא חלום .
הרגע אני ודין התמזמזנו על המיטה שלי אצלי בחדר ולא התנגדתי .
לא רק שלא התנגדתי , אני גם זאתי שהתחילה .
אני לא יודעת מאיפה היה לי את האומץ לעשות את זה ולמה בכלל עשיתי את זה אבל יש משהו בחיצוניות של דין , בחיוך שלו , בשרירים הגדולים עם הורידים הבולטים והשיער הגלי שכל כך נעים למרות שלעולם לא יצא לי לגעת בו . יש שם משהו מעניין ואני חושבת שהגוף שלי סקרן או שאולי אני סקרנית או שפשוט אני נופלת לקסמיו .
לא חחחחחחח . אני לא אפול לידיו . אני לא אתן לו לשחק בי .
אני לא יודעת מה היה קורה אם אמה לא הייתה דופקת . ואני חושבת שאני ארצה לשמור את המחשבות של מה היה קורה , לעצמי .
אני הולכת לכיוון החלון ומסתכלת על השמיים האפורים שמראים שבקרוב ירד גשם .
אני אוהבת את החורף .
במיוחד בתור אחת שאוהבת ספרים זאת העונה שלנו . הכוונה ל״תולעות הספרים״ .
לקרוא בספרייה בזמן שיש גשם בחוץ ולשתות שוקו חם תוך כדי זה הדבר הכי כיף בעולם .
אני מסיטה את הוילון וסוגרת אותו וניגשת אל ארון הבגדים שלי ומחליפה מהגינס והסוודר שלי לטרנינג שחור , גופיית טופ שחורה קצרה ומעליה פוטר בצבע כחול רויאל .
רציתי לצאת מהחדר הזה . רק כדי להפסיק לחשוב לרגע .
לקחתי את התיק שק שלי ושמתי בו את הספר שלי , אוזניות , מפתחות לחדר , כסף ושפתון .
אני שמה את הואנס שלי ויוצאת ל....
אני לא יודעת .
אני נותנת לרגליים שלי להוביל אותי .
כיביתי את המוח בעזרת שירים . לאחר הליכה של רבע שעה מצאתי את עצמי בחדר האוכל שותה תה ואוכלת עוגיות שוקולד ציפס .
החדר היה ריק למעט חבורת בנות שאני לא מכירה .
התיישבתי רחוק מהן וקרוב לחלון .
יש בחדר האוכל אזור שאני אוהבת שזה אזור עם כורסאות העור ושולחנות קטנים שאפשר פשוט לשבת ולאכול שם .
אני אוהבת לשבת ולקרוא שם לפעמים כשאין אף אחד .
אני רואה שחבורת הבנות לא שמות לב אליי ואני מודה לאלוהים .
אני שותה את התה שלי מול החלון שמשקיף אל מתחם הדשא הגדול בבית הספר . יש בעיקר בנים שמתאמנים עכשיו ואני מרשה לעצמי להסתכל עליהם .
אני קולטת את ברוס משיעור צרפתית , הבחור הנמוך אבל זה שכל הבנות נופלות לקסמיו . שמעתי שפעם אחת הוא הכניס מישהי להריון .
אני גם רואה את בן משיעור משפטים וחוץ מזה אני לא מזהה אף אחד אחר .
רואים שאני פשוט לא מתעניינת מספיק בכולם?
כי אם אשאל עכשיו את הילדה הראשונה שאראה היא תדע להגיד את כל השמות כולל שמות המשפחה ואם הם בתולים או לא .
עברה לה שעה שלמה ואני הייתי עסוקה בבהייה בבנים האלה ובמחשבות על דין .
אני לא רוצה לחשוב עליו אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו .
הרגע שהוא עטף את צווארי ומשך אותי
ושבהתחלה ידיו היו על מותניי . זה...אני אפילו לא יכולה...
אני חושבת שאני מתחילה לאהו... לא !
אני סוטרת את עצמי בתוך המוח . ונאנחת .
בזמן שהייתי בחדר האוכל כבר התחילו לערוך שולחנות וביקשו ממני שאצא מהחדר כדי שיוכלו להמשיך לארגן .
בדיוק כשיצאתי קיבלתי שיחת טלפון מאימא שלי .
לחצתי על הכפתור הירוק ועניתי .
״היי אימא״ אני אומרת .
״היי מותק שלי , מה שלומך יקירתי ?״ באיזה שהוא מקום זה משמח לקבל שיחת טלפון מאימא . מזכיר את הבית . לא שאני כל כך מתגעגעת הבייתה אבל בכל זאת , זאת אימא שלי .
״אני בסדר , הכל כרגיל.״ אני משקרת . היא לא צריכה להיות מודאגת יותר ממה שהיא מודאגת . ״אז ספרי לי איפה את נמצאת עכשיו?״ אני שואלת אותה .
אימא שלי נמצאת רוב הזמן בנסיעות . היא עובדת בחברת אופנה והתפקיד שלה הוא להביא דוגמאות מרחבי העולם לסוגים חדשים של בדים ושל בגדים וצורות .
״אני נמצאת עכשיו באמסטרדם, נחה לי במלון אחרי יום עבודה קשה .״ היא נאנחת.
״את רוצה שאביא לך מכאן משהו ?.״
״אם תוכלי להביא לי את הסוכריות שאני אוהבת אני אשמח״ . הסוכריות החמוצות זה הממתק הכי אהוב עליי בעולם . ויש אותו רק במקומות בודדים בעולם . בינהם אמסטרדם .
״בטח יקירה . נדבר יותר מאוחר אני חייבת לזוז״ היא ממהרת לנתק את השיחה ואני לא כזו מופתעת .
״ביי אימא.״ אני מנתקת ורואה את אמה מתקרבת אליי מרחוק .
״הייי מתוקה״ אמה אומרת לי שהיא סוף סוף קרובה .
״אני נשבעת לך אם עוד פעם אחת מישהו יקרא לי מתוקה אני מפרקת אותו מכות״.
״מתוקה״ היא עושה לי בכוונה ואני קופצת עליה .
״אההההה״ אמה צורחת ״בסדר סליחה תעזבי אותי!!!״ .
אני לא משחררת עד שהיא אומרת ״לא יקרה שוב פעם״ ואז אני משחררת אותה . כשאני יורדת ממנה אני רואה את חבורת הטמבלים וביניהם דין . הוא מסתכל עליי בשקט בזמן שהחברים שלו שקועים בשיחה . אני רואה שהפה שלו מתעגל למעלה עם החיוך המעצבן שלו .
הלב שלי מתחיל לדפוק חזק בדיוק כמו שקרה היום בכיתה כשהוא הפיל אותי .
בדיוק פתחו את חדר האוכל ונאלצתי לנתק את מבטי ממנו כי אמה משכה אותי יחד איתה לעבר הדלת הגדולה .