בחיי המבט בעיניה כשהיא קלטה שהיא הולכת לעשות את העבודה יחד איתי , היה הדבר הכי טוב שקרה לי היום .
או שאולי החלום שהיה לי עליה זה הדבר הכי טוב שקרה לי היום?
עיניה נפקחו וגבותיה הדקות הורמו למעלה .
״אזזז... מתי נפגשים?״ אני מנסה להקליל את האווירה .
אוליביה מתחילה לארוז את הציוד שעל שולחנה , ״בחמש בספרייה״. קובעת עובדה ויוצאת מהכיתה .
״אני לא יכול לחכות״ אני עונה לה אך ברור שהיא כבר לא שומעת אותי .
הבטתי בשעון של היד שלי וקלטתי שיש לי 2 דקות להספיק לשיעור הבא . אלוהים מה קורה לי היום? אני בדרך כלל מגיע 10 דקות לפני הזמן .
אני יוצא מהכיתה לכיוון הקומה השניה ומתחיל לעלות במדרגות כאשר אני נתקל בליאם שנותן לי מכה על השכמה , ״היי גבר מה המצב ?״ . הוא מתנהג כאילו אתמול לא קמתי לו באמצע הארוחה .
אני מחליט לזרום איתו ולא ללכת נגדו כי המצב רוח שלי מצוין ואני לא רוצה לקלקל אותו .
״הכל בסדר אחי , תודה שאתה שואל.״ והגעתי לכיתה יחד איתו בדיוק בזמן .
אני מתיישב בשולחן הריק וליאם הולך להתיישב ליד ליסה , הבלונדינית עם החצאית הקצרה .
ברגע שהמורה סיימה לקרוא שמות אני בחרתי להתנתק מהשיעור ולשקוע במחשבות על החלום המטורף שהיה לי על הילדה שאני אפגוש בהמשך היום .אוליביה -
שעת המפגש תכף מגיעה ואני כבר חצי שעה מנסה לבחור מה ללבוש אך לא מצליחה לבחור .
עדיין לא הבנתי למה אני כל כך מתעסקת בליטרלי לבחור בגד לעבודה עם ילד מהכיתה שלי .
שבטעות דחף אותי יחד איתו למים ונישק אותי , אחר כך קנה לי את הספר שהטביע לי ואז התמזמנו יחד על המיטה שלי .
בסוף בחרתי בג'ינס קרעים צמוד ובחולצת טישרט לבנה עם הכיתוב : ״לכו לעאזאזל״ באנגלית . ומעל שמתי את הגקט עור השחור שלי , שהוא פריט חרוש לבית הספר אך לא זכור לי הרבה פעמים שלבשתי אותו מחוץ לשעות הלימודים .
אני ניגשת לפינת האיפור הקטנה שלי בחדר ולוקחת את המסקרה ומתחילה למרוח על הריסים שלי . משתדלת לא להתלכלך.
אחר כך את השפתון בצבע חום בהיר ומורחת אותו על שפתיי באופן מדויק ביותר .
אני שמה לב שנשארו לי עוד 10 דקות לשעה חמש - השעה שקבענו .
אני מהר לוקחת את התיק שק שלי ומכניסה לשם לפטופ , אוזניות , ספר , ספר אנגלית וכלי כתיבה .
כמעט שכחתי לרסס על עצמי קצת בושם ולפזר את השיער שלי .
הגיע הזמן ואני יוצאת לדרך .
אל הבחור האדיש , עם החיוך הכובש והשרירים בידיים .
אני הולכת הליכה מהירה אל עבר הספרייה , בין המקומות האהובים עליי בבית הספר . אני מגיעה דקה לפני השעה חמש ומחפשת שולחן רחוק כדי שנוכל לעשות את העבודה בשקט .
אני אומרת שלום לנטשה הספרנית ומתיישבת בשולחן הכי רחוק שמצאתי למרות שהיו אנשים בודדים בספרייה .
אף אחד לא מגיע בימי חמישי בשעה כזו .
אני מחכה במשך 10 דקות לאדון סמית׳ וכשהוא מגיע לכניסת החדר אני רואה שכל הזמן הזה הוא הלך ברגוע שלו .
הוא מסתכל עליי מרחוק ומתחיל להתקדם לעברי .
אני לא מורידה ממנו את המבט שלי , מנסה להראות שאני כועסת שהוא איחר . אני שונאת שמאחרים לי .
״איחרת.״ אני אומרת לו כשהוא מספיק קרוב כדי לשמוע .
״אה , כן , מצטער.״ הוא מתיישב לידי ומחייך שוב פעם את החיוך המעצבן שלו .
״אל תתחיל שוב פעם עם החיוך הדפוק הזה.״ אני מזהירה אותו אבל הוא עושה לי בכוונה כשהוא ממשיך לחייך , ״זה הופך להיות כבר מקריפ בנאדם״ אני אומרת לו ומתחילה לצחוק כשהוא לא מפסיק .
רגע מה?
הוא גרם לי לצחוק ?
כנראה שגם הוא בהלם כי הצלחתי להפוך את החיוך שלו לעיגול מבלי לעשות איזשהי פעולה אחרת .
״טוב , קדימה בוא נתחיל.״ אני מנסה להעביר נושא כדי לא לחשוב על כמה יפה הוא נראה בחולצה שחורה צמודה שמבליטה את שריריו ובמכנסי הדגמח בצבע עלי זית , שיושבים עליו בצורה מושלמת .
״לא לא ״ הוא מסתכל עליי , מה שמכריח אותי להסתכל עליו שוב .
״אנחנו נדבר על הקול היפה הזה שעכשיו יצא ממך ?״ הוא שואל .
״תקרא מה כתוב על החולצה שלי.״ נראה שמבטו נשאר שם יותר מדיי זמן ממה שהיה צריך .
״ל..כ..ו ל..ע..א..ז...״ המטומטם לא מצליח לקרוא כמו שצריך . ״ ׳לך לעזאזל׳ מה כל כך קשה ?!״ אני מתעצבנת .
״סליחה באמת שלוקח לי קצת יותר זמן לקרוא ושאני לא קורא ספרים כמוך״ דין אומר .
״זה לא קשור בכלל לספרים טמבל !, זה קשור להבנת הנקרא - מצרך בסיסי אם לא שמעת״.
״אוקיי , אם את אומרת שאני לא טוב בהבנת הנקרא , תוכלי לתת לי שיעורים פרטיים?״. לא ידעתי אם הוא ציני או לא אז עניתי לו כמו בפעם הקודמת . ״התשובה נמצאת על החולצה שלי״ . והסתובבתי כדי לפתוח את הלפטופ שלי .
״אז על מה העבודה?״ דין שואל .
״תפתח את המייל שלך ותקרא . אני לא מתכוונת להסביר לך״ אני משיבה לו .
״טוב״ . נראה שהוא מקשיב לי וקורא כי במשך הדקות יש שקט וזה גורם לי לחשוב קצת בהגיון .
המשימה היא לכתוב קטע משותף יחד על נושא ששנינו אוהבים .
זה הולך לקחת המון זמן .
״שיהיה לנו בהצלחה״ כאילו דין קרא את המחשבות שלי .
אני מחייכת חיוך קטן ומוסיפה ״ממש.״
״אז מה את אוהבת לעשות?״ דין שואל אותי .
״אמממ...״ אני מנסה לחשוב . אני חושבת שהבנתם שאני לא אוהבת כל כך לדבר עם אנשים . גם קשה לי לסמוך עליהם אבל אני נותנת לדין הזדמנות . כי נראה שהוא מתעניין .
״אני אוהבת לקרוא ספרים , את זה אתה כבר יודע.״ אני חושבת שזה בין הדברים היחידים שהוא יודע עליי .
״אני אוהבת לראות סדרות טלווזיה״ אני מוסיפה .
״מה למשל?״ הוא שואל .
״תוכניות דוקמנטריות , סדרות מתח וקומדיות רומנטיות.״
״אז עזבי״ הוא מגלגל עיניים .
אני ממשיכה , ״אני אוהבת לכתוב , ולשמוע מוזיקה...״
״או!! איזו מוזיקה?״ דין נראה כאילו מצא תקווה .
״הביטלס , קווין , אמינם לפעמים , בילי אייליש . כאלה בעיקר.״ אני מחכה לתגובה שלו .
״ארקטיק מנקיז?״ הוא מהסס .
״גם״ אני עונה לו .
בעיניו היה משהו שלא הצלחתי לפענח .
מן התלהבות כזו אך גם אכזבה?
״מעולה אז בואי נעשה על מוזיקה״ הוא מציע ואני מחליטה לזרום עם הרעיון .
״את יודעת , את נראת מהבנות ששומעות טיילור סוויפט ולנה דל ריי .״ הוא מפתיע אותי פתאום . אך התגובה שלי באה מהר . ״חשבת את זה כי זה בדרך כלל מה שבנות שאוהבות לקרוא ספרים שומעות , אז קבל עובדה אני לא הבנות.״
אני לא מבינה את עצמי , למה אני כל הזמן תוקפת .
מחפשת להגן על עצמי .
בזמן שאני שוקעת במחשבותי ומחכה למסמך במחשב שיפתח , דין חוטף לי את המחשב מהיד ומנסה להציק לי . בדיוק כמו מה שהוא , ילד מציק .
״היי! תחזיר לי את זה״ אני מנסה לא לצעוק כי אני שונאת תשומת לב אך הוא מדגדג אותי ואני מתחילה לצחוק .
״אל...תיגע..״ אני לא מצליחה להשלים את המשפט כי אני מתגלגלת מצחוק .
דין צוחק גם , ועוצר כשידו על צווארי .
הוא הסתכל עליי ואני עליו .
האווירה התחלפה ברגע אבל הפעם הכנתי את עצמי וידעתי מה עומד לקרות .
״לא כאן .״ אני אומרת לו ונכנסת למצב סטרס .
״אני הולכת להביא ספר לעבודה , כבר חוזרת.״ המצאתי תירוץ והתקדמתי מהר לעבר מדפי הספרים , רחוק מהשולחן .
יד נוחתת על כתפי ודין מסובב אותי .
הוא חיכה לאישור ממני .
וכשקיבל אותו בעזרת היד שלי שליטפה את הלחי שלו .
דין נישק אותי ואני נישקתי אותו .
אני לא יודעת כבר מה הולך פה . אני מבולבלת ברמות אבל לא נתתי לו להפסיק כשהצמיד אותי למדף הספרים ונישק את צווארי . ניסיתי לא לעשות רעש . באמת שניסיתי .
אבל מה שדין עשה לי היה מטורף .
זה היה נעים , סקסי ורק רציתי עוד .
משכתי בחולצתו השחורה ודחפתי אותו לקיר שמאחוריו תוך כדי ששפתינו נוגעות וטועמות .
״פאק״ דין פלט וזה גרם לי רק להגביר את הקצב עוד יותר . ידי הסתבכו בשערו הגלי והמבולגן .
דין מנתק את שפתינו והוא עובר ללחוש לי באוזן ״את כזו יפה״.
אני מקרבת את ראשי אל פניו , ומסתכלת לו עמוק בעיניו החומות . אני מהססת . אבל לבסוף , מעניקה לו נשיקה ארוכה ומתנתקת ממנו . משאירה אותו מאחוריי ״אתה בא? צריך להמשיך״ , אני מסתובבת ורואה אותו באותו המקום שהשארתי אותו .
בזווית העין אני רואה בליטה במכנסיו .
פניי נהפכו לאדומות יותר ממה שהיו כבר .
מהר מיהרתי להסיט את מבטי וחזרתי אל עבר השולחן שבו השארתי את הלפטופ .
עד שהוא יחזור לכאן ויתאושש הילד , עשיתי את עצמי עובדת . אך בפנים המוח שלי היה מנותק ורק הלב נשאר פועם חזק .
YOU ARE READING
דחיפה אחת למים
Storie d'amoreהכל היה בסדר לפני שפגשתי אותו. הייתי בעולם שלי עם הספרים שלי והאוזניות שלי עם המחשבות שלי והלבד שלי. הייתי יכולה להמשיך להצטיין בכל דבר ולהיות רוח רפאים. עד שיום אחד הוא הגיע בלי התראה ובהפתעה גמורה דין סמית׳. הגבוה,המעצבן, השטותניק,הבחור עם החיוך ה...