דחיפה אחת למים

פרק 29 - דין

אחרי נסיעה של כשעה מפנימיית יוסטון אני מגיע אל הבית שלי . דיוויד הקירח בחליפה פותח את דלת הרכב ומחכה שאצא .
אני לא מסתכל עליו , אני מסתכל דרך החלון הנגדי אל ביתה של אווה מעבר לשער השחור הגדול של ביתי  . פלאשבקים של התגנבויות יחד לבתים אחד של השני , ארוחות משפחתיות , נשיקות חטופות ... הכל חוזר אליי כמו בומרנג .
אני לוקח נשימה עמוקה ויוצא מן המכונית .
בזמן שדיוויד מוסר לי את תיק האימון שלי , דלת הבית הגבוהה נפתחת ואימא יוצאת לעברי .
״דין!״ היא רצה לעברי , אך שום ניצוץ של רגש , אפילו לא קטן עובר בי .
״אימא״ זה כל מה שאני מצליח להגיד , שניה לפני שאני מתפרץ בבכי כשזרועותיה עוטפות אותי .
״איך? למה?״ . אני שואל את עצמי , אותה ...
״שששש...אני כאן״ . אימא לא משחררת אפילו לרגע .
״תוציא הכל מתוק״. למרות שאני גבוה הרבה יותר ממנה , חיבוקה מנחם אותי ואני מרגיש אותו בכל גופי .
״בוא נכנס הביתה , תחליף בגדים״. היא משחררת את החיבוק ולוקחת ממני את התיק .
שנינו עוברים דרך דלת הכניסה הגדולה ונכנסים אל הבית המואר . בחוץ מזג האוויר קריר ואפלולי , כמעט כמו שאני מרגיש בפנים , בלב .
החלל המעוצב בעיקר בצבע לבן ושיש מסנוור אותי מעט.
״איפה אבא?״ אני שואל בעודי מושך באפי ומנסה להתאושש.
״אבא עם סטיב״ . אביה של אווה .
״אה״ זה כל מה שיוצא מפי .
״מסכנים.״ אמא לוחשת אך עדיין יכולתי לשמוע את מה שאמרה .
אני מרשה לעצמי להישכב בסלון שלנו ולא בסלון האורחים , כי זה הסלון שאימא לא מרשה לאף אחד לשבת בו - הוא ליופי בלבד , ואני מצטט ! .
הספה מרווחת וגדולה , עמוסה כריות פרוותיות שאימא התעקשה לשים למרות שאבא אמר שזה מיותר .
״דיני מה דעתך על תה?״ היא שואלת מהמטבח .
״הממ״ אני ממלמל בתקווה שהיא תבין שעניתי בחיוב .
המחשבות על אירועי הבוקר חוזרות אליי .
השיחה , שיעור הספורט , המפגש עם אול-
פאקינג שיט . אוליביה .
עד שהצלחתי סוף סוף לתפוס אותה , לא היה לה איך להימלט ואז השיחה המזוינת הזאת .
אלוהים אני כל כך הייתי צמא אליה , לדבר איתה , להסתכל עליה ישירות בעיניים המדהימות שלה .
עיניי נעצמות בעודי משחזר לרגע את הרגע של המפגש שלנו .
ומשם ? אני כבר לא זוכר כלום .
שקעתי בשינה בתקווה שאולי אתעורר סוף סוף ואגלה שכל זה , זה סיוט אחד גדול .
***
״עוד יכולים לתפוס אותנו״ אני מנסה לומר אך המשפט נבלע כאשר אוליביה יורדת על ברכיה ופותחת את רוכסן הג'ינס שלי . כבר כל כך כואב לי שם למטה , אלוהים נראה לי שהביצים שלי פאקינג סגולות .
״הם יכולים ללכת להזדיין״ היא אומרת , שנייה לפני שהזין שלי נכנס אל פיה העגול והמושלם .
אני נוהם והיא גונחת .
״עוד.״
״אתה אוהב את זה?״ היא מפסיקה לרגע ומסתכלת בעיניי . אני מחזיק את עצמי לא לגמור רק מהמבט השורף שהיא שולחת לי .
״בבקשה עוד!״ אני מושך בעדינות את ראשה אל הזין הזקור שמתחנן לעוד ולא יודע שובע .
היא מחייכת חיוך ערמומי וממשיכה ללא הפסקה .
״אוליביה.״ אני עוד רגע מאבד את זה .
״אני עומד לגמו-״
״דין?״ דלת הכיתה נפתחת ואווה מופיעה . אוליביה לא נבהלת , פשוט מפסיקה ונעמדת לידי .
״מה את עושה פה?!״ אני סוגר את הרוכסן בטעות על הזין שלי . ״אאוץ!״ נפלט מפי .
״לא שמעת? עברתי לפנימייה.״ אוליביה מתעלמת מאווה ומנשקת אותי בלחי לאט לאט , נשיקה ואז עוד נשיקה .
מקשה עליי לחשוב כראוי .
״מי זאת ?״ אווה שואלת ומצביעה בראשה על אוליביה.
״זאת...״
אוליב עוצרת את נשיקותיה שהגיעו אל צווארי ומסובבת את ראשה כדי לענות לה במקומי . ״החברה שלו״.
״אבל דין...״ אווה מסתכלת עליי בעיניים גדולות כמו של כלב , זה דיי מפחיד .
״דין הוא החבר שלי.״ היא פונה אל אוליביה בחזרה שעוברת באצבעותיה על הגב שלי במעגלים .
״נכון דין?״
אני לא מוצא את המילים לדבר . הרי אווה מתה .
״נכון?״ היא שואלת שנית .
״את מתה״.
״איך אני מתה אם אני ממש פה מולך?״
״את מתה , זה הכל בראש שלי״ .
״רוצה שאוכיח לך?״ אווה מתקרבת בצעדים איטיים לעברי בעוד שאוליביה ממטירה נשיקות על צווארי .
אווה כבר עומדת מולי ללא ניע , עד שידיה זזות אל כיסה האחורי ממש כמו בסלואו מושן עדין .
היא מוציאה אולר ופותחת אותו לעברי .
״רוצה להרגיש כאב כמו שאני מרגישה שאני רואה אותך איתה?״
היא מכוונת אותו אל אזור הלב שלי שמבוהל ומתרגש מאווה ומאוליביה באותו הזמן .
״ניפגש למעלה״ זה המשפט האחרון שאני שומע ממנה לפני שהסכין נתקעת בחזי וגורמת לי-
״דין תקום!״ אבא מנער אותי ואני ממצמץ כמה פעמים כדי להיזכר איפה אני .
״צעקת מתוך שינה״ אבא מתיישב לידי .
כאב מפלג גופי התחתון שוטף אותי , אני ממהר להתהפך לצד הנגדי שאבא שלי לא יראה את העמוד פלס שעומד לי בין הרגליים . אך למזלי אני כבר מכוסה בשמיכה פרוותית , תודה אימא .
אבא לבש חולצה מכופתרת אפורה , אחת מתוך ה60 שיש לו בארון , יחד עם עניבה שחורה שעכשיו הייתה קצת רפופה וג׳ינס שחור .
״אתה מרגיש טוב?״ אבא הניח את ידו על המצח שלי .
״לא״.
״מה יש לך?״
״כואב לי הלב , בפנים״.
מבטו של אבא הביע עצבות , רחמים .
״אין לך תרופה שמרפאת את הלב במקרה , נכון?״
״לא בן, אין לי״ . אבא העביר את אגודלו על הלחי שלי , כמו שהיה עושה כשהייתי קטן והייתי עצוב כי אימא לא הכינה לי את מה שרציתי לאכול .
״אני שמח לראות אותך בן , התגעגעתי .״
״גם אני״ . הזקפה עדיין עמדה שם מתחת לשמיכה במכנסיי.
״חייב ללכת להתרוקן , כבר חוזר ״. הסתובבתי לצידו הנגדי של אבא וקמתי מהספה .
התקדמתי במהירות אל שירותי האורחים בקומה הראשונה , כואב לי כל כך .
נכנסתי אל השירותים הגדולים ורגע לפני שבאתי להוריד את מכנסיי הגיעה הדילמה .
זה באמת מוסרי עכשיו לעשות ביד ?
איזה שאלה מטומטמת אבל אלוהים כואב לי ואני ממש בטוח שאם לא אעשה את זה בקרוב הזין שלי ימות ולא יתפקד יותר לעולמי עולמים .
״השטן שריין לי מקום בגיהנום ממש עכשיו״ . מלמלתי לעצמי רגע לפני שהנחתי את ידי על הזין הקשה .
גניחה של שחרור יצאה ממני .
התחלתי בעבודה ועצמתי את עיניי , לא יודע כל כך על מה לחשוב .
אני רק יודע שאני מתגעגע לאוליביה .
תמונות של שפתיה של אוליביה רצות במוחי .
קולותיה בזמן שהתנשקנו במיטתה יחד.
שנינו רטובים עד שד עצמותינו באגם .
החלום בו אוליביה יורדת לי באחת הכיתות .
גמרתי .
בתחושת רגשות אשם הורדתי את המים באסלה ושטפתי ידיים .
יצאתי מחדר השירותים ועליתי במדרגות השקופות אל החדר שבו גדלתי בו .
חדר גדול , חלק מהקירות בצבע כחול כהה , חלק בצבע שמנת .
מדליות וגביעים מכל מיני מחנות קיץ של כדורסל .
מקרן ומערכת הגברה .
והכל יחד מריח כמו נוסטלגיה .
התקדמתי אל מערכת ההגברה והדלקתי אותה , התחברתי מהטלפון שלי ופשוט לחצתי על ״הפעל״ .
השיר "sweet child o mine" של Guns N' Roses
בקע מהרמקולים שמחוברים לתקרה .
הגברתי עד הסוף ונעלתי את דלת החדר .
עוד כמה שעות טובות לפני שאצטרך באמת לעכל את מה שקרה , להיפגש עם הוריה של אווה , לדבר על התאונה , העבר .
אבל עד אז ...
אני נשאר כאן כלוא בחדר עם השירים שלי ובורח מהכל.