בוקר יום שישי , אני מושיטה יד לטלפון שלי שעל השידה .
השעה 9:50 .
רגע מה?!
קפצתי מהמיטה , אני חושבת שנתפס לי איזה שריר , אאוץ .
פספסתי את השעה הראשונה , שיעור ספורט .
לא כזה נורא אבל לא הודעתי למורה וזה מכעיס אותי כי אם אני לא מגיעה אני תמיד מודיעה .
אבל מה יכולתי לעשות , לא התעוררתי מהשעון המעורר .
הוא בכלל צלצל?!
אני לא יודעת .
רצתי אל חדר השירותים הקטן והצפוף וצחצחתי שיניים במהרה .
נכנסתי אל הג'ינס הראשון שמצאתי , ג׳ינס לבן חלק ואת אותה הטישרט מאתמול שישבה על הרצפה עכשיו .
הרמתי אותה מהר כי לא היה לי זמן .
זרקתי כמה מוצרי איפור אל התיק שלי ונכנסתי אל הסניקרס שלי במהירות שיא .
כמה שפריצים של בושם ודאורדורנט והייתי כבר מחוץ לחדר,
וואו אני בטוח שברתי שיא עכשיו של איזה מישהו בעולם .
השעה הייתה 9:57 ויש לי בדיוק עוד שלוש דקות כדי להספיק לשיעור הבא מבלי לאחר .
יש בי עוד תקווה שאספיק אליו .
רגליי החלו לרוץ מבלי ששמתי לב , אמנם אגיע מזיעה אבל לפחות לא אאחר ואמשוך תשומת לב מיותרת .
אני ממשיכה לרוץ ולרוץ בלי הפסקה עד שאני רואה את מבנה בית הספר הישן מקרוב .
השעה 10:00 בדיוק ואם כבר דיברנו על שיאים , כנראה שאם כוח רצון הכל אפשרי כי אני הספקתי בעשר דקות להגיע לבית הספר כשבדיוק לפני 10 דקות הייתי מרוחה במיטתי .
רק על זה מגיע לי תעודת הצטיינות , עוד אחת לאוסף .
טוב אבל בקצב הזה אם לא אמשיך לרוץ לשיעור שלי אני לא אקבל תעודת הצטיינות נוספת בקרוב ,
כי כל איחור קטן נחשב. כל חיסור אחד ומבחינתי הלכה התעודה .
אולי זה נשמע כאילו אני מגזימה אבל הצטיינות זה הדבר הכי חשוב לי בעולם .
חשוב לי להיות טובה בכל מקצוע בבית הספר , גם באלה שאני שונאת . כי אם לא , לא יהיו לי שום אופציות לעתיד שלי . אני אאכזב את הורי , את כל שאר המשפחה שלי , את המורים שלי , את כולם .
לפעמים נמאס לי . לפעמים לא בא לי כבר .
אבל אז אני מזכירה לעצמי שאני עובדת קשה בשביל שיהיה לי קל אחר כך , וזה גם לא כזה עוזר אז כל מה שנשאר הוא לנשום עמוק ולסבול .
לסבול את הבנות שצמאות לתשומת הלב מבנים ,
לסבול את הבנות הסתומות שעושות בכוונה שהן סתומות ,
ולסבול את הבנים שאמנם התפתחו חיצונית אך המוח שלהם נשאר אי שם בכיתה א׳ .
אני מרגישה שאני פשוט לא שייכת לשם בעיקר בגלל זה .
כי אני אוהבת לדבר על דברים רציניים כמו מחאות , נושאים סוערים , פוליטיקה אפילו לפעמים .
והם ? הם מתעסקים ברכילויות החדשות של הבית ספר .
מי הגיע הפעם עם היקי , את מי תפסו בחדר של מי השבוע ומי הבנות שהלכו מכות על אותו גבר מטומטם .
אני אוהבת לקרוא , הן מצלמות את עצמן בתמונת מראה עם כל הפושאפ בחוץ כדי שעוד איזה ילד , יביא עליהן ביד.
אתם מבינים?
כמו שאמרתי מקודם אני פשוט מרגישה לא שייכת .
וגם לא שהייתי רוצה להיות שייכת ,
אני פשוט רוצה לסיים עם זה כבר ולהמשיך בחיים שלי .
מיציתי את שלב הלימודים אני חושבת .
למרות שהתחיל להיות מעניין עם הילד האדיש והיפיפיה , הבנתי שאסור לי לסטות מהמסלול וכמובן שאני לא יכולה להיות עם בן אדם שאי אפשר לסמוך עליו .
עם כמה שהוא מנשק מדהים , אבל באמת מדהים .
אסור שזה יקרה .
השעה 10:02 , כבר איחרתי , אין דרך בחזרה . אך עדיין יש ילדים מסתובבים במסדרונות .
השיעור מתקיים בקומה השלישית ורק המחשבה שאחרי כל הריצה הזאת אני אצטרך לעלות שלוש קומות ברגל עושה לי חלחלה .
אני ניגשת אל המעלית שלצד המדרגות , היא נפתחת ואני לוחצת על כפתור הקומה השלישית .
אני מסתכלת על עצמי במראה הגדולה ומסדרת במהרה את השיער שלי שנראה נורא , מפוזר לכל הכיוונים . אני נוטפת זיעה ובטוח גם מסריחה .
אפילו לא הספקתי עדיין להתאפר לעזאזל .
הדלת של המעלית נפתחת לאט, אני מסתובבת ואז רואה אותו .
גופו הגבוה והגדול של דין שמכוסה בבגדים ממותגים (שאם היה לי את האומץ להסתכל על תווית המחיר שלהם כנראה שהייתה לי את האפשרות לקנות אותם ) , חוסם את דרכי לצאת מהמעלית ולהגיע לשיעור שלי .
ידו של דין נמצאת מעל דלת המעלית , מדגישה את שריריו ובעיקר את הורידים הבולטים שאני כל כך רוצה להעביר את אצבעותיי עליהם כבר .
יש שתיקה שנמשכת כמה שניות , לי היא מרגישה כמו נצח.
״אני צריכה לעבור״ אני מצליחה להכריז בסופו של דבר , אך עדיין אני לא מסתכלת בעיניו .
אני יודעת שאם אני אסתכל , זהו , הלך עליי סופית .
אני לא אצא מכאן לעולם .
״את לא עוברת עד שאת מדברת איתי״ אומר דין בקול עמוק ולא קליל כמו בדרך כלל .
״אני לא חייבת לך שום דבר , תן לי לעבור״. אני מדגישה את המילים ומנסה לעבור מתחת לזרועו .
דין חוסם אותי עם גופו , אבל הוא לא מכאיב לי .
״את לא זזה מכאן עד שאת מדברת איתי״ .
״הנה אנחנו מדברים , עכשיו תתן לי לעבור דין״ .
״את מצחיקה״ , קול הצחקוק שיוצא מפיו יפיפיה .
אבל זה רק מרגיז אותי יותר .
״אני מאחרת לשיעור , תתן לי לעבור !״ אני מרימה את קולי.
דין נכנס למעלית , אין לי אפשרות לצאת .
יכולתי להריח את ריחו המוכר והממכר .
הוא נראה כל כך טוב.
״תסתכלי לי בעיניים״ אוי .
אני לא יכולה להגיד לו שאני לא מסוגלת . שאני לא יכולה .
כי אז הוא יקבל את התשובה שלו למה שהוא רוצה לדעת .
מבטי עדיין מסתכל הצידה , או מאחוריו של דין .
רק לא אליו .
ואז ברגע אחד אגודלו מלטפת את הסנטר שלי ומרימה את פניי לכיוון עיניו .
שיט . זהו . אני גמורה .
שתקתי .
עיניו היו בצבע חום דבש , לא ראיתי כזה דבר לפני כן .
דין פתח את פיו כדי להגיד משהו אך צלצול הטלפון של דין קטע את קשר העין .
שמחתי שאוכל סוף סוף לנצל את ההזדמנות ולברוח היישר אל השיעור אך הקול של החרטה התחיל להישמע בראשי .
אולי כדאי שתשמעי על מה הוא רוצה לדבר איתך קודם?
הוא לא סתם ירדוף אחרייך..
דין ענה לשיחה אך המשיך להסתכל עליי ,
אני העפתי את היד שלו מהפרצוף שלי .
אני לא רוצה לתת לו את המחשבה שהוא שולט בי . למרות שבפנים , עמוק בפנים . אני יודעת שזה בדרך לשם .
מבטו של דין נהיה רציני וגבותיו התכווצו , זה היה חמוד .
״מה? איך?!״ דין מלמל לעצמו .
הייתי כבר יכולה לעזוב אך בכל זאת נשארתי.
״מתי?״ הוא הסתובב ויצא מהמעלית .
קולו נהיה רחוק משניה לשניה .
מה קרה פה עכשיו? הוא נשמע מודאג .
הוא אפילו לא הסתכל עליי כבר או אמר לי איזה משהו .
הוא פשוט הלך מבלי לומר כלום .
זה לא מתאים לדין .
משהו רע קרה .
אני מרגישה את זה .
YOU ARE READING
דחיפה אחת למים
Romanceהכל היה בסדר לפני שפגשתי אותו. הייתי בעולם שלי עם הספרים שלי והאוזניות שלי עם המחשבות שלי והלבד שלי. הייתי יכולה להמשיך להצטיין בכל דבר ולהיות רוח רפאים. עד שיום אחד הוא הגיע בלי התראה ובהפתעה גמורה דין סמית׳. הגבוה,המעצבן, השטותניק,הבחור עם החיוך ה...