דחיפה אחת למים

פרק 28- דין

שבוע לפני-
כשאבא שלי התקשר אליי , לא בסוף השבוע , ידעתי שקרה משהו לא טוב .
כשהוא אמר את המילים הבאות , כל מה שעשיתי היה לעבור למצב אוטומט וזה להגיע לבית . כמה שיותר מהר .
״דין הייתה תאונה , אווה-״
״אני מגיע״ . ניתקתי את השיחה , כי לצערי ידעתי את ההמשך . אבא לא היה מתקשר אליי אם היא לא הייתה ... אני לא יכול להגיד את המילה הזאת עליה עדיין .
לא עיכלתי בכלל את מה ששמעתי עכשיו . כל מה שיכולתי לעשות היה פשוט לעזוב את המעלית ולרדת במדרגות מהקומה השלישית כמה שיותר מהר .
חלפתי על פני גברת רודריגו בדיוק כשהייתה באמצע שיחת טלפון .
קצב הריצה שלי רק התגבר .
״דין סמית׳!״ מנהלת בית הספר צועקת מעבר לכתפי , אך אני לא עוצר . רק ממשיך לרוץ . חייב להגיע כמה שיותר מהר לחדר ולקחת דברים אחרונים לפני שדיוויד , הנהג של אבא יבוא לקחת אותי .
חציתי את מגרשי בית הספר במהירות . בחיי , חבל שאני לא רץ ככה בשיעורי ספורט .
כעבור ארבע דקות של ריצה נכנסתי מזיע ומתנשף אל חדרי שעדיין אפוף בריח שינה .
לקחתי את התיק הראשון שראיתי - תיק אימון וזרקתי לתוכו כמה בגדים , למרות שיש לי ארון שלם בבית .
הוספתי לבלגן את המטען של הטלפון שלי ויצאתי בחזרה אל מחוץ לבניין .
מסריח ומיוזע , אני ניגש אל הלמבורגיני השחורה שמחכה לי בחניון בית הספר , עם דיוויד הקירח בחליפה שמקבל את פניי לצד הרכב .
״טוב לראות אותך שוב מר סמית׳.״ כל מה שעשיתי היה להנהן ולתת לו את התיק שעדיין לא הספקתי לסגור . נכנסתי למושב העור האחורי של הרכב בשקט ולא דיברתי לאורך כל הנסיעה . במקום זאת חשבתי על אווה .
איך בכלל מכילים מוות של מישהו ? שלפני רגע הוא עוד היה פה .
אווה ואני היינו יחד במשך חצי שנה , היא הייתה הפרידה הכי יפה שקרתה לי במשך כל חיי .
אני והיא גרנו באותה השכונה , בית מול בית .
ההורים שלנו היו חברים טובים , היינו עושים ארוחות ערב משותפות לפני שהפכנו להיות יחד , הולכים עם האבות שלנו למשחקי כדורסל ...
אני לא אשכח את היום בו הכרתי את הבלונדה הקטנה .
אימא הזמינה את המשפחה החדשה שבדיוק עברה לגור מולנו לארוחת ערב . אבא שמע שהם הרבה יותר נחמדים מהזוג זקנים המציקים שגרו לפניהם .
לבשתי את אותה הטישרט השחורה של קלווין קליין שהייתה עליי בבית ספר מוקדם יותר .
הייתי אז רק בן 14 כשהכרנו אבל כשפתחתי את הדלת וראיתי אותה מאחורי הוריה , קטנה עם שיער זהוב חלק וחיוך קטן שמשך אותי - ידעתי .
ידעתי שלי ולה עוד יהיו רגעים משותפים .
והרגעים האלו הגיעו מהר יותר ממה שחשבתי .
בהתחלה היא הייתה עוזרת לי עם השיעורי בית ובתמורה לכך אני הייתי בא איתה לסיבוב בשכונה יחד עם כלב השיצו הקטן שלה בלילה . כי היא פחדה שיבואו ויחטפו לא אותה , את הכלב המסכן .
וככה עברו להם שנתיים של ידידות מופלאה . לי היו חברות , לה עוד לא היה חבר . היינו פשוט חברים רגילים , בלי רומנטיקה , בלי מתח מיני . רק ידידים .
הרגע ששבר את כל הקטגוריות שהמושג ״רק ידידים״ מכיל  ,הוא הרגע בו אווה השתכרה במסיבה .
וממש כמו בסרט נוער , היא התקשרה אליי והתוודתה בכל מה שהיא מרגישה בחודשים האחרונים לגביי .
אני לפעמים עדיין חושב , איך? איך לא שמתי לב לכל הסימנים? .
עליתי על הרכב הגבוה של אבא שלי , למרות שהייתי רק בשיעור השישי שלי ונסעתי למסיבה שמסתבר שהייתה פשוט התנחלות בבית של אחת מחברותיה ולקחתי אותה יחד איתי .
היא הסתכלה דרך החלון ולא דיברה בכלל מהרגע שאחזתי בידה והובלתי אותה החוצה .
עכשיו כשאני נזכר בזה , זה קצת היה מטומטם להסתכן ולעלות על רכב שאפילו אין לי עוד רישיון ,
אבל המחשבה שלי הייתה ממוקדת רק בלעזור לאווה.
כשהגענו לרחוב , עצרתי בצד הבית שלה המוקף גדר שחורה עם עיטורי זהב בקצוותיו .
ואז סוף סוף יכולתי לפנות אליה , אחרי שלא דרסתי אף אחד בדרך או נתקעתי במשהו .
״אווה״ הסתובבתי אל השיער הבלונדיני שהיה מופנה אליי , היא עדיין הסתכלה על דרך החלון למרות שעצרנו .
״את צריכה עזרה לקום?״ הושטתי יד אל כתפה שמופנת אליי . אווה נרתעה וסוף סוף הגיבה אליי .
״ההורים שלי חושבים שאני ישנה אצל היילי״ .היא סובבה את גופה אליי , לחיה סמוקות וראשה מסתובב מעט .
״בואי אליי״. יריתי בתגובה . בכל אופן , היא הייתה חברה טובה שלי . בנתיים פניתי ימינה כדי לחנות באותו המקום שהאוטו של אבי חנה ממש לפני עשרים דקות .
״דין...״ היא ממלמלת . ״...אני ... בבקשה תשכח ממה שאמרתי קודם , אני כל כך מובכת״ היא כיסתה את פניה בידיה וכמעט התנגשה בתא הכפפות . היא בכל זאת - שיכורה .
״אני יכול להזמין אותך לדייט?״ השאלה נפלטה מפי במהירות .
״מה?״ היא הזדקפה ופניה הסמיקו עוד יותר . עיניה נפקחו כמו מישהי פיכחת לגמרי .
״דייט״.
״עם מי?״ היא נראת מבולבלת .
״עם דוב פדינגטון״ אני לרגע מנצל את השיכרות שלה ונהנה מזה שהיא מנסה לחשוב איך היא לעזאזל תצא איתו אם הוא...
״אני ואת סתומה״ אני מתקן את עצמי כי אני רואה שהתגובה שלה לא תואמת למה שחשבתי שיהיה .
״אההה...״ היא עדיין על מצב חשיבה .
״תחזירי לי תשובה אחר כך , עכשיו צאי כבר מהמכונית המזדיינת הזאת לפני שאבא שלי יגלה שעליתי על הרכב שלו״.
אווה פותחת את הדלת . ״במחשבה שניה , חכי״ .
אני עוצר את אווה לפני שהיא יוצאת ונשפכת לי על המדרכה.
אני עובר לצד שלה ועוזר לה לקום לאט לאט ולבסוף משלב את זרועי בזרועה כי אני רואה שהיא לא עד כדי כך שיכורה כמו שחשבתי .
באותו הלילה אווה ישנה במיטתי ואני ישנתי באחד מחדרי האורחים בבית שלי .
ומשם , אחרי הדייט שלקחתי אותה לאיזה סרט וי אי פי מעפן - הכל היסטוריה .
טוב , לפחות עכשיו באמת הכל היסטוריה .
כשהיא כבר לא פה .
היא הייתה החברה הכי רצינית שהייתה לי בחיי , וגם החברה שהכי אהבתי .
היא ידעה עליי הכל , כי היא הכירה אותי מלפני .
חצי שנה היינו יחד , ואני לא מתחרט על אף שניה .
והפרידה? באה משנינו בסופו של דבר .
העומס בפנימיה והחוסר יכולת להתראות פשוט חיסל את הקשר למרות שניסינו כמה פעמים לתת לזה עוד הזדמנות - זה פשוט לא עבד .
ועכשיו , לא הספקתי לומר לה שלום .
זה המשפט שחוזר בראשי עשרות פעמים .
לא . הספקתי . לומר.  לה . שלום .