אני נכנסת למצב לחץ וחרדה .
אני לא רוצה שיראו אותי בקרבת שני הבנים האלה .
שיתחילו לשאול שאלות ולהתעניין.
אני שונאת תשומת לב , משהו שאתם כבר יודעים .
דין ממשיך ללטף את החלק העליון של הרגל שלי מתחת לשולחן , אבל מתנהג כרגיל כאילו הוא בשיחה מאוד מרתקת עם ליאם .
ורק אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי .
אז החלטתי לעשות צעד , ״טוב אני גם צריכה ללכת״ .
אני שמה את היד שלי על היד של דין , שמלטפת לי את הירך ולוחצת עליה .
אני מקווה שהוא יבין את הרמז . ״כבר את הולכת?״ ליאם שואל , הוא נראה מופתע .
״כן.״ אני מצליחה לקום כי ידו של דין עזבה אותי .
תחושת ריקנות התפשטה לי באזור הרגליים .
״לילה טוב״ אני אומרת וגוררת את הכיסא שלי לאחור .
לא מחכה לתשובה של אחד מהם ומתחילה להתקדם לעבר היציאה מחדר האוכל .
אני מוציאה את הטלפון שלי מכיס הג'ינס שלי ומחייגת אל אמה . היא בדרך כלל עונה לי אחרי שלושה צלצולים אך הפעם היא בכלל לא ענתה לי .
והטלפון שלה לא היה סגור .
אני מתחילה להרגיש את העייפות בגופי לאט לאט .
אני מרכיבה את האוזניות שלי על אוזניי ומפעילה את השיר everything I wanted של בילי אייליש ומתקדמת אל עבר המעונות .
כשבראשי המחשבות על אבא שלי , אימא שלי , העומס הלימודי , המחשבות האפלות ובין היתר גם דין .
דמעה אחת זולגת על הלחי שלי .
דמעה שלא ראיתי אותה באה .
אני לא אוהבת לבכות .
זה מראה על חולשה לדעתי , זה מביך במיוחד לבכות ליד אחרים אבל מביך גם לבכות לבד .
להתפרק ולהתייפח... מיותר לדעתי .
הפעמים היחידות שאני מרשה לעצמי לבכות זה כשאני קוראת ספר ואחת הדמויות שאני אוהבת מתה , מה שקורה בתדירות גבוהה לצערי .
ואז באה עוד דמעה , ועוד אחת .
למזלי לא היה אף אחד קרוב בסביבה .
הרבה אנשים היו עכשיו במחששה , מתזמזמזים בחדרי חדרים לפני כיבוי אורות , לומדים למבחנים ועושים עבודות הגשה בדקה התשעים ..
השיר מסתיים ועובר ל jealousy jealousy של אוליביה רודריגו .
אני מנגבת את הדמעות שלי , נושמת עמוק וממשיכה להתקדם בקצב של הביטים לעבר בניין המגורים .
כשאני מגיעה לקומה של החדר שלי ועוברת ליד החדר של אמה אני רואה דרך הרווח הקטן שבין הדלת לרצפה יש אור בחדר . משמע היא נמצאת בחדר .
חיפשתי ורציתי להיות עם אמה כי לא היה לי מצב רוח והפעם רציתי לשנות את זה , ואמה עוזרת לי בכך שהיא מספרת על כל רכילות חדשה שהיא שמעה מהשבוע או מהיום האחרון עד לפרט האחרון .
זה יכול להיות מזה שהטבח במטבח פוטר ועד לזוג שנתפס אתמול בחדר של אחד מהם אחרי כיבוי אורות .
אני ניגשת אל הדלת של אמה ודופקת 3 דפיקות .
אני מחכה 10 שניות ומנסה שוב אך אין מענה .
אני מתקשרת אליה ושומעת את הטלפון שלה מצלצל מתוך החדר אך היא לא עונה .
היא בטח מתקלחת אני חושבת לעצמי .
אני ממשיכה ללכת שלוש דלתות אחרי החדר של אמה ומגיעה לחדר שלי .
אני מוציאה מהכיס בג׳קט העור שלי את המפתח לחדר ומרגישה דף קטן .
אני פותחת את הדלת ומוציאה את הדף מהכיס שלי .
בדף כתוב ״כדאי לך לחייך יותר״ אבל לא היה רשום ממי הפתק .
אני משאירה את הפתק על שידת הלילה ומורידה את החזיה , החולצה , המכנסיים , הנעליים ונכנסת לפוטר גדול שמצאתי אצלי בארון .
אני נכנסת למיטה ומוציאה משידת הלילה שלי ספר חדש כי סיימתי את האחרון היום בהפסקה הגדולה .
פתחתי את הספר וסגרתי אותו , ואז פתחתי שוב וסגרתי .
לא היה לי כוח לקרוא הלילה .
החזרתי את הספר אל שידת הלילה וסגרתי את המנורה שליד המיטה .
האור היחיד שנשאר בחדר הוא האור מבחוץ של השביל שמוביל את חדר האוכל .
אני שוכבת לצד עם הגב לחלון , אני בוהה בפתק שמונח על שידת הלילה שלי , שהוצאתי מקודם מהגקט שלי .
זה הדבר האחרון שאני זוכרת לפני ששקעתי בשינה עמוקה .
YOU ARE READING
דחיפה אחת למים
Romanceהכל היה בסדר לפני שפגשתי אותו. הייתי בעולם שלי עם הספרים שלי והאוזניות שלי עם המחשבות שלי והלבד שלי. הייתי יכולה להמשיך להצטיין בכל דבר ולהיות רוח רפאים. עד שיום אחד הוא הגיע בלי התראה ובהפתעה גמורה דין סמית׳. הגבוה,המעצבן, השטותניק,הבחור עם החיוך ה...