דחיפה אחת למים

פרק 32 - דין

הפגישה הלכה לא רע ... אני חושב?
לפגוש את סטיב ומיקאלה אחרי זמן רב היה כמו להתעטף בשמיכת נוסטלגיה חמה .
מן בועה כזו שבה עלו המון זכרונות וחוויות .
בכיתי יחד עם מיקאלה כשנכנסתי לחיבוק שלה .
לא היה צריך לומר המון .
רק לחבק .
דיברתי גם עם סטיב למרות שהוא היה בעיקר בשקט יותר . הוא דיבר עם אבא על הפרויקט החדש שהוא עובד עליו בחברת ההפקות שלו .
אני מניח שהוא לא הטיפוס שמתפרק מול כולם .
עכשיו אני יושב על הספה המרווחת והרכה בחדר הקולנוע הרחב שלנו ומנסה לנקות את הראש מהכל .
אני צופה בהארי פוטר ואבן החכמים על המקרן הרחב עם קערת פופקורן ודוריטוס ומחשבותיי הולכות לאוליביה אחרי הרבה זמן שלא ... (אני ציני).
אני חושב על האם היא ראתה את הסרטים ? ומה היא הייתה אומרת ? מי הדמות האהובה עליה ? כנראה שדראקו או בכלל האגריד?!.
בסוף היא בכלל הייתה אומרת שהספרים הרבה יותר טובים מהסרטים .
אני צריך אותה כל כך כאן איתי .
זה משפט די מגעיל לומר בהתחשב שאני בשבוע אבל על האקסית שלי לא?
לעזעזאל עם כל המחשבות האלו שרצות לי כל היום בראש .
זה בסדר? זה לא בסדר ? בלה בלה בלה...
אני מנסה לא לחשוב יותר מדי על דרך להשתיק אותן כמו אלכוהול . והרבה ממנו .
במיוחד שהוא במרחק נגיעה קטן ממני - מרתף היינות .
ובייחוד הארון של המשקאות הפאקינג חריפים שקורץ לי כל כך בכל פעם שאני עובר על יד המדרגות שמובילות לשם .
הטלפון שלי יחזור מתיקון רק בשבת בבוקר כשאני יוצא בחזרה אל הפנימייה. הלוואי והיא הייתה כאן איתי . אוליביה. אוליב.
אבל מה אם היא הייתה כאן? מה היא הייתה עושה ?
והנה התחלנו שוב...