״בוקר טוב ״ אמרתי לאמה כשהתיישבתי מולה באחד השולחנות של חדר האוכל .
״בוקר טוב פרינססה״ אמרה אמה .
״פרינססה אחותך״.
״אאוץ״ , היא התכווצה וחייכה אליי . התחלתי לצחוק .
כשקמתי הבוקר החלטתי שאני שוכחת מכל עניין הנשיקה . כאילו מעולם לא התקיימה . אמרתי לעצמי שככה עדיף .
אני אתנהג כאילו מעולם לא החלפתי מילה עם דין .
ורק דיברתי , והנה הוא נכנס לחדר האוכל עם החבורה שלו .
איידן מקדימה עם יד על גבה של החברה הסתומה שלו , ליאם הבלונדיני מאחוריו ובסוף דין .
עם שיערו הגלי בצבע חום , הגובה המטורף , השרירים עם הורידים בידיים והשפתיים הרכו...
״כדור הארץ לליב , האם את איתנו?״
״מה?״
״אני מספרת לך כבר חמש דקות על מה קרה אתמול בארוחת צהריים ״.
״אה סליחה , לא הייתי בקשב ״ . אמרתי ונגסתי בטוסט אבוקדו שלי.
״שמתי לב״ אמרה עם גבה מורמת . ״תגידי הכל בסדר?״
״כן הכל רגיל״ ניסיתי לומר בכמה שיותר קלילות .
״את לא נראת משהו ..״
״וואו ממש תודה . אני בלי איפור ״. קמתי ולקחתי את מה שנשאר מהטוסט יחד איתי התחלתי ללכת לכיוון היציאה כשבטעות יצרתי קשר עין עם דין . פאק . נו באמת . למה?! . יצאתי מחדר האוכל . לא היה לי כוח לחשוב עכשיו על זה , ולא היה לי כוח לאמה ולשאלות שלה . גם ככה עובר עליי יותר מדיי .
אבא עם דיכאון ואימא קרציה שלא מפסיקה להתקשר ולוודא שהכל בסדר .
תכננתי ללכת לספריה עד שיתחיל השיעור הראשון אבל לצערי נתקלתי בגברת רודריגו . המנהלת שלי שמתהלכת על עקבים גבוהים וכל יום באה עם סט בגדים צבעוני אחר ( היום זה היה כחול כהה) . גם אליה לא היה לי כוחות להתמודד איתה . אוף!!!! למה כולם כאלה מעצבנים ונודניקים?!
״אוליביה״ חייכה אליי .
״בוקר טוב גברת רודריגו״ , ניסיתי להחזיר לה חיוך אבל נראה שזה כשל לי .
״יש לך כמה דקות?״ שאלה אותי . ברור לי שזו שאלה רטורית כי גם אם לא היה לי כמה דקות היא הייתה לוקחת אותי לשיחה במשרד שלה בכל זאת .
״כן , בטח .״
אנחנו נכנסות למשרד שלה והדבר היחידי שמרעיש זה הרעש של נעלי העקב שלה .
״שבי בבקשה יקירה״ . היא מצביעה על אחת כורסאות העור שנמצאות מול השולחן שלה .
אני מתיישבת .
״אני שמתי לב לאחרונה שאת נעדרת המון במשך ארוחות הצהריים . וגם בארוחות הערב . ״ היא לגמה מכוס הקפה שעל שולחנה . ״הכל בסדר?״ .
וואו . איזו שאלה .
את האמת שלא ציפיתי לשאלה הזאת .
ציפיתי לכעס ולהטפת מוסר אבל מסתבר שקיבלתי משהו הרבה יותר קשה .
אז האם אני בסדר ?
״הכל טוב״ אני עונה . כמובן שמשקרת , כי היא לא הפסיכולוגית שלי ואני לא חייבת לשתף אותה .
הכל לא בסדר אבל אני לא אומרת את זה .
אני מדחיקה .
כשמדחיקים הכל הופך לטוב יותר .
״אני אוהבת את הלבד שלי . ובארוחות הצהריים אני הולכת לקרוא ואוכלת לבד אוכל שאני מביאה מהבית״ אני מנסה להסביר את עצמי לפחות , כדי שתעזוב אותי בשקט .
״אוקיי . ובארוחות הערב ?״ היא שואלת .
״את יודעת שאני תלמידה מצטיינת , ועם התואר הזה מגיעה עבודה קשה במהלך היום . אז כשמגיע הערב אני נרדמת לפעמים הרבה יותר מוקדם ויוצא לי לפספס את ארוחת הערב״ . חרטטתי אותה . לא כזה אכפת לי .
״אני מבינה״ . עוד לגימה מהקפה .
״ומה עם המצב החברתי שלך?״ היא שואלת .
״הוא מעולה ״ שוב פעם שקר . ״טוב אני חייבת לזוז , לפני שהשיעור יתחיל . המשך יום טוב גברתי״ אני קמה לפני שהיא תתחיל לשאול עוד שאלות וממהרת אל הדלת .
״יום טוב מתוקה״
ואני סוגרת את הדלת .
איזו יופי של בוקר ! פשוט מקסים .
****
אני הולכת אחרי שיעור משפטים ( שדרך אגב היה מאוד מעניין ) למקום האהוב עליי בבית ספר הענקי הזה .
אני עוברת בין הגדרות הנמוכים שמכניסים אותי הישר לגן הורדים והקטן . באמצע הגן ישנה מזרקה גדולה וספסלים סביבה . הגן כולו מוקף ורדים .
אני באה בשעה שאף אחד לא נמצא .
שעת ארוחת הצהריים , השעה שכולם מתכנסים בחדר אוכל הגדול והמפואר. מרכלים , מדברים ומצלמים את עצמם ביחד . איכ .
לא אכפת לי לדלג כל יום בערך על ארוחת הצהריים .
יש לי חברה אחת וקוראים לה אמה .
היא כמוני , רק יותר ... איך נגיד ? חיובית .
אני שונאת בני אדם
היא אוהבת בני אדם.
אני שונאת תשומת לב
היא אוהבת תשומת לב .
היא אנרגטית
ואני רק חושבת מהרגע שאני פותחת את העיניים , בעוד כמה שעות אני אוכל לחזור לחדר לישון .
בקיצור הבנתם .
אני מוציאה את הספר שלי מהתיק , ואת הסימניות הדביקות שאיתם אני מסמנת את הספר ואת הקטעים האהובים עליי .
אם תשאלו אותי מה הקטע האהוב עליי ביום ויש מעט מאוד כאלה , אז זה זה .
לפתוח את הספר ולברוח למקום אחר . לפנטזיה אחרת , לסיפור חדש . זה הדבר האהוב עליי .
אני שמה את האוזניות שלי ומפעילה מוזיקה חזקה אבל רגועה , זה מה שאני עושה כדי להיכנס לריכוז בספר .
אני קוראת במשך 20 דקות רצופות עד שאני מרימה לרגע את הראש מהספר שלי ונבהלת כשאני רואה את דין . הבחור העשיר , שמנסה להיות מצחיק אבל לא הולך לו , אה! והבחור שאתמול דחף אותי למים באגם ונישק אותי .
אני כמובן צורחת והוא מחייך .
״סליחה לא התכוונתי להבהיל אותך״ .
״תגיד , מה אתה רוצה ממני? לא הספיק לך אתמול?״
״רציתי לבקש סליחה״ אמר לי .
״סולחת . עכשיו לך״
״כן המפקדת״ אמר באדישות מעצבנת
הסתובב והלך , עיניי נעוצות בגבו .
״אה כמעט שכחתי ״ , דין הסתובב והושיט לי את הספר שאתמול טבע לי אי שם באגם .
הוא קנה לי חדש . אני בכלל לא ביקשתי ממנו . איך הוא ידע בכלל איזה ספר קראתי? הרי הכל קרה כל כך מהר .
״נו קחי״ הוא דחף לי את הספר לידיים .
״למה?״
״מה למה?״
״למה קנית לי חדש?״
״כי הטבעתי לך אותו בטעות . אלא אם כן את רוצה את העותק שבתוך המים . אז את מוזמנת לקחת אותו בעצמך כי אני לא נכנס לאגם הזה שוב ״ . עדיין לא הבנתי אז הוא המשיך , ״רציתי לפצות אותך״ .
״טוב אז אני לא צריכה את הפיצויים שלך״ דחפתי לו את הספר בחזרה לידיים , דחפתי אותו ותליתי את התיק צד שלי על הכתף והלכתי .
YOU ARE READING
דחיפה אחת למים
Romanceהכל היה בסדר לפני שפגשתי אותו. הייתי בעולם שלי עם הספרים שלי והאוזניות שלי עם המחשבות שלי והלבד שלי. הייתי יכולה להמשיך להצטיין בכל דבר ולהיות רוח רפאים. עד שיום אחד הוא הגיע בלי התראה ובהפתעה גמורה דין סמית׳. הגבוה,המעצבן, השטותניק,הבחור עם החיוך ה...