דחיפה אחת למים

פרק 3 - אוליביה

״בוקר טוב ״ אמרתי לאמה כשהתיישבתי מולה באחד השולחנות של חדר האוכל .
״בוקר טוב פרינססה״ אמרה אמה .
״פרינססה אחותך״.
״אאוץ״ , היא התכווצה וחייכה אליי . התחלתי לצחוק .
כשקמתי הבוקר החלטתי שאני שוכחת מכל עניין הנשיקה . כאילו מעולם לא התקיימה . אמרתי לעצמי שככה עדיף .
אני אתנהג כאילו מעולם לא החלפתי מילה עם דין .
ורק דיברתי , והנה הוא נכנס לחדר האוכל עם החבורה שלו .
איידן מקדימה עם יד על גבה של החברה הסתומה שלו , ליאם הבלונדיני מאחוריו ובסוף דין .
עם שיערו הגלי בצבע חום , הגובה המטורף , השרירים עם הורידים בידיים והשפתיים הרכו...
״כדור הארץ לליב , האם את איתנו?״
״מה?״
״אני מספרת לך כבר חמש דקות על מה קרה אתמול בארוחת צהריים ״.
״אה סליחה , לא הייתי בקשב ״ . אמרתי ונגסתי בטוסט אבוקדו שלי.
״שמתי לב״ אמרה עם גבה מורמת . ״תגידי הכל בסדר?״
״כן הכל רגיל״ ניסיתי לומר בכמה שיותר קלילות .
״את לא נראת משהו ..״
״וואו ממש תודה . אני בלי איפור ״. קמתי ולקחתי את מה שנשאר מהטוסט יחד איתי התחלתי ללכת לכיוון היציאה כשבטעות יצרתי קשר עין עם דין . פאק . נו באמת . למה?! . יצאתי מחדר האוכל . לא היה לי כוח לחשוב עכשיו על זה , ולא היה לי כוח לאמה ולשאלות שלה . גם ככה עובר עליי יותר מדיי .
אבא עם דיכאון ואימא קרציה שלא מפסיקה להתקשר ולוודא שהכל בסדר .
תכננתי ללכת לספריה עד שיתחיל השיעור הראשון אבל לצערי נתקלתי בגברת רודריגו . המנהלת שלי שמתהלכת על עקבים גבוהים וכל יום באה עם סט בגדים צבעוני אחר ( היום זה היה כחול כהה) . גם אליה לא היה לי כוחות להתמודד איתה . אוף!!!! למה כולם כאלה מעצבנים ונודניקים?!
״אוליביה״ חייכה אליי .
״בוקר טוב גברת רודריגו״ , ניסיתי להחזיר לה חיוך אבל נראה שזה כשל לי .
״יש לך כמה דקות?״ שאלה אותי . ברור לי שזו שאלה רטורית כי גם אם לא היה לי כמה דקות היא הייתה לוקחת אותי לשיחה במשרד שלה בכל זאת .
״כן , בטח .״
אנחנו נכנסות למשרד שלה והדבר היחידי שמרעיש זה הרעש של נעלי העקב שלה .
״שבי בבקשה יקירה״ . היא מצביעה על אחת כורסאות העור שנמצאות מול השולחן שלה .
אני מתיישבת .
״אני שמתי לב לאחרונה שאת נעדרת המון במשך ארוחות הצהריים . וגם בארוחות הערב . ״ היא לגמה מכוס הקפה שעל שולחנה . ״הכל בסדר?״ .
וואו . איזו שאלה .
את האמת שלא ציפיתי לשאלה הזאת .
ציפיתי לכעס ולהטפת מוסר אבל מסתבר שקיבלתי משהו הרבה יותר קשה .
אז האם אני בסדר ?
״הכל טוב״ אני עונה . כמובן שמשקרת , כי היא לא הפסיכולוגית שלי ואני לא חייבת לשתף אותה .
הכל לא בסדר אבל אני לא אומרת את זה .
אני מדחיקה .
כשמדחיקים הכל הופך לטוב יותר .
״אני אוהבת את הלבד שלי . ובארוחות הצהריים אני הולכת לקרוא ואוכלת לבד אוכל שאני מביאה מהבית״ אני מנסה להסביר את עצמי לפחות , כדי שתעזוב אותי בשקט .
״אוקיי . ובארוחות הערב ?״ היא שואלת .
״את יודעת שאני תלמידה מצטיינת , ועם התואר הזה מגיעה עבודה קשה במהלך היום . אז כשמגיע הערב אני נרדמת לפעמים הרבה יותר מוקדם ויוצא לי לפספס את ארוחת הערב״ . חרטטתי אותה . לא כזה אכפת לי .
״אני מבינה״ . עוד לגימה מהקפה .
״ומה עם המצב החברתי שלך?״ היא שואלת .
״הוא מעולה ״ שוב פעם שקר . ״טוב אני חייבת לזוז , לפני שהשיעור יתחיל . המשך יום טוב גברתי״ אני קמה לפני שהיא תתחיל לשאול עוד שאלות וממהרת אל הדלת .
״יום טוב מתוקה״
ואני סוגרת את הדלת .
איזו יופי של בוקר ! פשוט מקסים .
****
אני הולכת אחרי שיעור משפטים ( שדרך אגב היה מאוד מעניין ) למקום האהוב עליי בבית ספר הענקי הזה .
אני עוברת בין הגדרות הנמוכים שמכניסים אותי הישר לגן הורדים והקטן . באמצע הגן ישנה מזרקה גדולה וספסלים סביבה . הגן כולו מוקף ורדים .
אני באה בשעה שאף אחד לא נמצא .
שעת ארוחת הצהריים , השעה שכולם מתכנסים בחדר אוכל הגדול והמפואר. מרכלים , מדברים ומצלמים את עצמם ביחד . איכ .
לא אכפת לי לדלג כל יום בערך על ארוחת הצהריים .
יש לי חברה אחת וקוראים לה אמה .
היא כמוני , רק יותר ... איך נגיד ? חיובית .
אני שונאת בני אדם
היא אוהבת בני אדם.
אני שונאת תשומת לב
היא אוהבת תשומת לב .
היא אנרגטית
ואני רק חושבת מהרגע שאני פותחת את העיניים , בעוד כמה שעות אני אוכל לחזור לחדר לישון .
בקיצור הבנתם .
אני מוציאה את הספר שלי מהתיק , ואת הסימניות הדביקות שאיתם אני מסמנת את הספר ואת הקטעים האהובים עליי .
אם תשאלו אותי מה הקטע האהוב עליי ביום ויש מעט מאוד כאלה , אז זה זה .
לפתוח את הספר ולברוח למקום אחר . לפנטזיה אחרת , לסיפור חדש . זה הדבר האהוב עליי .
אני שמה את האוזניות שלי ומפעילה מוזיקה חזקה אבל רגועה , זה מה שאני עושה כדי להיכנס לריכוז בספר .
אני קוראת במשך 20 דקות רצופות עד שאני מרימה לרגע את הראש מהספר שלי ונבהלת כשאני רואה את דין . הבחור העשיר , שמנסה להיות מצחיק אבל לא הולך לו , אה! והבחור שאתמול דחף אותי למים באגם ונישק אותי .
אני כמובן צורחת והוא מחייך .
״סליחה לא התכוונתי להבהיל אותך״ .
״תגיד , מה אתה רוצה ממני? לא הספיק לך אתמול?״
״רציתי לבקש סליחה״ אמר לי .
״סולחת . עכשיו לך״
״כן המפקדת״ אמר באדישות מעצבנת 
הסתובב והלך , עיניי נעוצות בגבו .
״אה כמעט שכחתי ״ , דין הסתובב והושיט לי את הספר שאתמול טבע לי אי שם באגם .
הוא קנה לי חדש . אני בכלל לא ביקשתי ממנו . איך הוא ידע בכלל איזה ספר קראתי? הרי הכל קרה כל כך מהר .
״נו קחי״ הוא דחף לי את הספר לידיים .
״למה?״
״מה למה?״
״למה קנית לי חדש?״
״כי הטבעתי לך אותו בטעות . אלא אם כן את רוצה את העותק שבתוך המים . אז את מוזמנת לקחת אותו בעצמך כי אני לא נכנס לאגם הזה שוב ״ . עדיין לא הבנתי אז הוא המשיך , ״רציתי לפצות אותך״ .
״טוב אז אני לא צריכה את הפיצויים שלך״ דחפתי לו את הספר בחזרה לידיים , דחפתי אותו ותליתי את התיק צד שלי על הכתף והלכתי .