ריפוי אסור

פרק 6- סליחה

אבא תעזוב אותה, אבא דיי, אבא תפסיק היא תמות , אמא אל תמותי אני מתחננת אלייך, אמא תהיי איתי , אני לא מסכימה לך להשאיר אותי לבד

התעוררתי בבהלה, ליבי הלם בעוצמה וכולי מלאת דמעות. נויה , מאיה המדריכה ורם ליידי.
נויה מחזיקה את ידי ומלטפת את ראשי בחום, מנסה להרגיע ״זה רק חלום יולה״ נויה מנחמת ומחבקת אותי.
רם עמד מעליי וידיו תחובות בכיסים.
״בואי״ הוא התקדם בצעד לעברי ״נצא לסיבוב, ננשום אוויר״.

קמתי, לבושה במכנס קצר וגופייה. רם לקח שמיכה מהארון ופרס אותה עליי שנעדמתי. הטלפון הראה על השעה רבע לארבע לפנות בוקר.
רם יצא ואני אחריו, הרים את נלה שקפצה עלינו ברגע שיצאנו והתחלנו ללכת.

התהלכנו בשתיקה דקות ארוכות וקולו המחוספס של רם נשמע לפתע ״זה פעם ראשונה שיש לך סיוטים מאז מה שהיה?״

״כן״.

חשבתי שימשיך לדבר אך הוא שתק.

״אני רוצה לבקש ממך סליחה״ שמעתי את עצמי אומרת פתאום. הוא לא הגיב והבנתי שזה האישור להמשיך.
״אני לפני כמה ימים נתתי לך חיבוק, לא חשבתי לפני שפעלתי והאמת אני לא אדם של חיבוקים אבל אף פעם מישהו לא עשה בשבילי מעשה אכפתי כזה.. וזה היה תגובה לא נשלטת. אני יודעת שאתה לא אוהב שנוגעים בך. סליחה״.
ההרצאה המבולבלת נפלטה ממני בשעה הזו של הלילה.
הוא הסתכל עליי ולא הגיב, מבטיו האטומים אף פעם לא מתארים את מה שמתרחש לו בפנים.

״בואי , נחזור.״

למחרת קמתי, אחרי שחזרתי מהסיבוב עם רם ישנתי טוב. נויה עדיין ישנה. זה היה יום שבת. התעוררתי והתארגנתי, לבשתי שמלת כתפיות של בית, סירקתי לקוקו גבוה ותכננתי לרדת למטה, התנדבתי במהלך השבוע להכין עם מור, ראם ומאיה המדריכה את ארוחת שבת.

שמעתי את רם מדבר עם מאיה מלמעלה והחלטתי להקשיב ולא לרדת עדיין.

לפי מה שהבנתי מנויה רם בחלק מימות השבוע ישן פה וחלק בתל אביב עם הפנימיה הגדולה. יש מישהו שמנהל בשבילו את הפנימיה שם אבל רם פעיל ומודע להכל גם במקום הזה.

״השבוע אני נשאר פה בלילות. אם את צריכה קצת חופש זה הזמן״ שמעתי את רם אומר .
״מה קרה? בגלל יולי ?״ היא שאלה בסקרנות ואני עצרתי את נשימתי.

הוא לא ענה. הלב שלי יצא מהמקום.
שמעתי את הדלת נטרקת והבנתי שהוא יצא. ירדתי למטה. ברכתי ל שלום את כולם ונכנסתי למטבח, שתיתי נס ואכלתי חביתה שמאיה הכינה לי.
היא לא שאלה אותי עוד על הלילה ואהבתי את זה.