היום המשפט.
כל הלילה היה התקף חרדה אחד ארוך.
רם ידע להתמודד עם זה ולקח את המושכות לידיים.
רעדתי במיטתו והוא דאג להרגיע אותי כמו שרק הוא יכול.
קמנו בבוקר מוקדם ועשינו קרב אגרוף ביחד להוציא את כל האגרסיות שמסתבר שהיו גם אצלו כמו אצלי, הוא דאג לי וראיתי את זה בעיניים.
מה שהולך להיות שם לא בשליטתו וזה משגע אותו.
אבא שלי לא יוותר בקלות.
הוא יודע מה יש לי בראש ומה ראיתי בעיניים והוא יעשה הכל בשביל לא ללכת לכלא ולשלם על כל מעשיו.
משהו בי קיווה שהוא יתחרט, שיפנה אליי ויגיד סליחה, הוא לקח לנו את החיים והוא לא מרגיש שום מצפון.
מגיע לו את כל הרע שבעולם.
אמא שלי אהבה לחיות ואהבה את החיים.
היא אמנם היתה תמיד ״קורבן״ ליידו אבל היא ידעה, בימים שהוא היה שיכור ולא מודע לסביבה שלו, היא ידעה להתלבש, לסלסל את שערה היפה, לנעול עקבים, להתאפר וללכת לסופר או סתם להסתובב בקניון.
הוא לקח ממנה חיים שלמים.
לבשתי גינס רחב ובגד גוף שחור, נעלתי אולסטאר לבנות ואספתי את שיערי, רם הביט בי דרך המראה בדריכות, ידיו בכיסים וראיתי את הסערה שמתחוללת בו מהעיניים.
נסענו בשתיקה עד לבית המשפט.
אורי היה שם כבר, נפגשנו שלושתינו כמה פעמים מאז, רם דאג להראות לו מהר שיש תמרור אזהרה לפניי והוא תפס מרחק אבל נשאר חמוד עם אותו חיוך שלא ירד.
״את חזקה ואנחנו איתך, לא עוזבים לשנייה״ הוא אמר בדאגה שלא הצלחתי להוציא מילה מפי מרוב הפחד.
כשנכנסנו לאולם, הרגשתי גל של חרדה שוטף אותי.
החדר היה עמוס באנשים, עיתונאים ומצלמות.
אבי כבר ישב ליד שולחנו של הנאשם, נראה בטוח ורגוע. לא האמנתי.
איך יכול להיות שהוא כל כך רגוע כשהוא גרם לכל כך הרבה כאב וסבל?
השופט נכנס לחדר, וההליכים החלו.
עורך דינו של אבי הציג את המקרה שלו, מנסה לצייר אותו כקורבן של נסיבות, מישהו שעשה טעויות אבל היה מוכן לתקן.
כל כך הרבה שקרים.
הבטתי ברם וראיתי את אגרופיו לחוצים וידו הלבינה, הוא רתח מזעם וידעתי שיגיע תורי אני חייבת להראות הכי חזקה ובטוחה שיש.
הגיע תורי לעמוד בעמדה.
כשעליתי למעלה הבטתי ברם והוא חייך אלי חיוך מרגיע, הרגשתי גל של אומץ.
ידעתי שאני חייבת להיות חזק, עבור אמי, עבור עצמי, ועבור כל שאר הקורבנות להתעללות שיש.
סיפרתי על כל מה שקרה, את כל האלימות, הפחד והכאב, מגיל קטן ועד הפעם האחרונה שפגשנו בו.
תארתי לפרטים את מהלך הרצח, לא גמגמתי ולא רעדתי לשנייה, ראיתי את פניו של אבי מתעוותים מכעס, אבל לא נסוגתי. דיברתי אמת, וזה כל מה שחשוב.
ידעתי שאמא שלי מביטה בי מלמעלה, גאה במה שעשיתי.
כשסיימתי היה רגע של דממה באולם. ואז השופט דיבר. הוא נשא תוכחה חריפה במעשיו של אבי, וכינה אותם "נתעבים ובלתי נסלחים".
לאחר מכן גזר עליו מאסר עולם, ללא אפשרות לשחרור על תנאי.
תחושת הקלה שטפה אותי שאי אפשר לכתוב במילים.
זה קלישאתי אבל הצדק יצא לאור.
חיפשתי את רם בעייני כשיצאנו משם.
כשהבטתי בו ראיתי עדיין את אותו מבט קשה מהבוקר, הרגשתי שמשהו עובר עליו והייתי בטוחה שיעבור אחרי המשפט אבל הדריכות המשיכה.
״אני צריכה שתעזור לי במשהו בשירותים״ התקרבתי למאחורי גבו ולחשתי לו, הוא ישב על הספסל ונעץ מבט של רצח באבי, כולם קמו והוא נשאר.
הוא הביט בי בבלבול וקם אחריי.
התקרבנו לשירותים של בית המשפט בקומה העליונה.
תפסתי בידו בחוזקה לפני שיחליט שהוא בורח לי והכנסתי אותנו לתא השירותים , ראיתי שחיוך מתפשט על פניו והבנתי שהוא קורא אותי לא נכון.
היום יש לי תכניות אחרות.
תפסתי במתניו לפני שהספיק להגיב הצמדתי אותו אל דלת התא. ״אני חושבת שאנחנו צריכים להרגיע אותך״ לחשתי בהתגרות וירדתי על ברכיי, פניי נעוצות בחגורה שסגרה את מכנסיו.
שמעתי את הגוף שלו מתחיל לקלוט מה הולך לקלוט ונשימותיו התארכו. שלחתי את ידיי לחגורה והוא תפס אותן בחוזקה, הביט לתוך עייני במבט שורף והנהנתי בתגובה.
הוא שיחרר.
פתחתי את החגורה במהירות, ידעתי מה אני רוצה לעשות ולא ידעתי כלום. פעם נויה עשתה לי שיעור כשהיינו בלילה של צחוק על סוכריה ויותר מזה לא היה לי שמץ.
אבל רציתי.
חיכיתי לזה, לטעום אותו ולראות אותו חסר אונים כמו שהוא ראה אותי כל פעם מחדש.
הורדתי את הבוקסר והזקפה עמדה חדה וקשה מול פניי, בלעתי את רוקי בתשוקה והתקרבתי יותר.
כששפתי נגעו באיברו הוא פלט אנחה כבדה והשעין את ראשו לאחור, ראיתי את זה והרגשתי את הרטיבות שמצטברת בתחתוניי.
הפה שלי הכיל את קצה הזין ועוד קצת, הוא היה בוער והורידים בלטו, הרגשתי את החום על לשוני בזמן שניסיתי ללקק את כולו.
פרץ של קללות ואנחות יצאו ממנו בלי שליטה כשהרמתי את עייני אליו בזמן שעטפתי את כולו, הוא תפס בשיערי בחוזקה וזה רק גרם לי לרצות יותר.
הכנסתי והוצאתי, נחנקתי והמשכתי בתאווה, ראיתי ושמעתי אותו חסר אונים וזה נתן לי את הכוח להיות עם ביטחון, להיות מודעת להשפעה שיש לי עליו.
הוא גמר עליי בנהמה ותפס את פניי, מקרב אותן אליו הכי קרוב שאפשר ״מה את עושה לי יול?״ הוא שאל ובלע אותי בנשיקה ארוכה.
YOU ARE READING
ריפוי אסור
Romanceיולי בת 17, לאחר שאביה רוצח את אמה מול עיניה היא נשלחת לפנימיה לנוער בסיכון. היא מכירה שם את רם, שמנהל את הפנימייה וגם הקים אותה. שניהם סוחבים אין סוף צלקות מהעבר שהביאו אותם לאנשים שהם היום. #1 באהבה 25.4.23 1# ברומנטיקה 6.5.23 אזהרות : הסיפור מ...
