ריפוי אסור

פרק 8- זיוני שכל

אני לא יודעת מאיפה זה נחת עליי אבל במחשבה של שנייה התקשרתי לרם.
הייתי חייבת לדבר עם מישהו.
אני יודעת שהוא לא בן אדם של דיבורים אבל הרגשתי הכי קרובה אליו. לא רציתי רחמים ולא רציתי לפרוק..
רציתי להרגיש שאני לא לבד.
לפני שהספקתי להתחרט הוא ענה.
״יולי?״
רק מלשמוע את קולו הרגשתי הקלה.
״רם..״ אמרתי בקול חנוק ולא הצלחתי לעצור את הדמעות.
״חצי שעה אצלך״ הוא אמר וניתק.

יצאתי לבחוץ, הייתי חייבת אוויר.
נלחמתי בזיכרונות, לא רציתי שיצופו ולא רציתי שיחזרו. רציתי שקט, רציתי דף חדש בלי עבר.. אני לא אוהבת אותו. כשאני נזכרת בעבר אני מבינה במה הייתי, היו מלא דברים שהיו אצלי בשגרה, שרק עכשיו התחילו להתפרץ לפצוע אותי מבפנים.

הוא התקרב אלי, ראיתי את הדאגה בעיניו כשנכנס בשער.
בכיתי ולא הייתי מסוגלת להסתכל לו בעיניים.
ראיתי שהוא היה חסר אונים ולא ידע מה לעשות ואיך לפעול.

הוא בלע את רוקו, הידק את הלסת והרים את ידו, הניח אותה על שיערי.
הוא היה מולי, קרוב אלי.
רק חוט היה אפשר להעביר ביננו.
״בואי״ הוא אמר ולקח צעד קטן אחורה ״ליום הראשון זה הספיק״ התקדמנו יחד לעבר המכונית.

הוא הבין אותי גם בלי מילים ובלי הסברים.
הוא ידע לנחם אותי רק במבט שלו.

נכנסתי ומאיה קידמה את פניי, היא הכינה לי כבר את הסלט שאני שאני אוהבת, כנראה שרם אמר לה.
התיישבתי לאכול והיא ישבה ליידי.
״אני לא רוצה שידברו איתי על מאיפה אני, משפחה וכל הזיוני שכל האלה״ חצי אמרתי חצי ביקשתי ממנה.
״אני מבינה, רם דיבר עם ריקי המנהלת אבל כנראה היא לא דיברה עם המורה.. אני אטפל בזה אין לך מה לדאוג״.
היא הרגיעה.
הנהנתי בהבנה ונעמדתי, רציתי ללכת לחדר, לראות סרט ולשכוח.

•••

״יולה שלי חזרתיי״ נויה נכנסה לחדר מלאת מרץ וקפצה על ידי במיטה.

״הי מה קורה איך היה בבית ספר?״ מלמלתי ביובש..

הרגשתי על הפנים, ניסיתי במשך כמה שעות להדחיק וזה לקח מימני כוחות.
לא הצלחתי להתרכז בשום סרט.

״מה קרה? חשבתי שתחזרי שמחה מהיום הראשון שלך שם למה את נראת ככה?״ נויה שאלה והפנתה את
מבטי לעברה.

״נויה מה אמרת כשהגעת לבית ספר ושאלו אותך מאיפה את?״

נויה חשבה דקה שהרגישה כמו נצח ״האמת שכמו שאת מכירה אותי אני לא שמה זין על אף אחד.. אמרתי להם שאני גרה בפנימייה בדרום. גם ככה באסיפות וימי הורים רם או מאיה היו באים והייתי איכשהו צריכה להסביר איך יש לי אבא שנראה אחי הגדול״ היא אמרה וחייכה.

נשכבתי על המיטה בייאוש.

נויה שמה עלי יד ״תקשיבי יולה, אני יודעת שאת בן אדם סגור ולא אוהבת שסתם אנשים נכנסים לך לחיים, אבל אף
אחד שם לא צריך לדעת את סיפור חייך, רק תגידי שאת בפנימייה ושיזדיינו כולם״ היא אמרה נחרצות.
״חוץ מיזה״ היא המשיכה תוך כדי שהורידה בגדים למקלחת ״כל מה שעברנו רק הפך אותנו לבחורות יותר חזקות, אנחנו צריכות להיות גאות״.

שיזדיינו כולם

בצהריים כשהייתי באמצע להכין ארוחת ערב לכולם עם נויה, ניר התקשר ושאל לשלומי.
הסברתי לו שלא הרגשתי טוב ושאבוא כנראה מחר.

הוא חמוד, הלוואי והוא היה הבן אדם שהייתי נתפסת עליו ולא המנהל שלי שנכנס לי לחיים בלי התראה מראש.

ניסיתי להיזכר ברגע שהיה שם, לפני שיצאנו מבית ספר.
הרגשתי את הנשימות שלו כאילו הוא חיבק אותי צמוד.
הוא רפרף עם ידיו על שיערי והרגשתי שזה לא היה קל עבורו. הרגשתי שהוא נלחם.

בערב ירדתי עם נויה והכנתי איתה ארוחת ערב.
הכנו פוקצ׳ות בתנור.

החלון במטבח צופה לכיוון מגרש הכדורגל,
רם היה שם עם כל הבנים ״הוא כל כך חתיך עם הזיעה הזאת״ נויה הסתכלה מהחלון ובהתה בחולמניות. צחקתי בתגובה והסתכלתי לעברם, שיר יהל ומור, המעריצות עודדו אותו מהספסל, רציתי לחנוק אותן.

מאיה נכנסה למטבח.. עדיין כאב לי עליה ממה ששמעתי.
היא הגניבה מבטים לחלון, ראיתי אותה עוקבת אחר דמותו בעצב.
״יולה, נויה.. בא לכן לבוא איתי לחווה להאכיל את החיות? אני צריכה לדבר אתכן״ מאיה אמרה בזמן שהוציאה בקבוק מים מהמקרר.
הכנסנו את הפוקצ׳ות לתנור ויצאנו איתה.

״תקשיבו בנות״ היא אמרה ולקחה נשימה ארוכה ״אני כנראה יוצאת לחופשה של כמה שבועות, למשפחה שלי״.
נויה הסתכלה עליה בפליאה אבל אני ידעתי.. ראיתי את הכאב בעיניים שלה וידעתי שזה לא יעשה לה טוב להישאר לצידו.
״אל תדאגו, אני אשמור אתכן על קשר גם מרחוק.. ואני אחזור. זה כמה שבועות. בזמן הזה מישהי כנראה תחליף אותי״ לנויה ברחו דמעות והיא חיבקה אותה חזק.
מצאתי את עצמי מחבקת אותה גם..
מהרגע שדרכתי פה המקום הזה שינה אותי.

היום נויה לא נשארת לישון פה בלילה.
יש לה טיול שנתי והיא יוצאת מהיום לחברה שגרה קרוב כדי להגיע מוקדם.