פרק 46- התגעגעתי אלייך

5.6K 234 68
                                    



עבר חודש מאז המשפט.
העונש שהוא קיבל לא יחזיר לי את אמא ולכן המצב נשאר כמו שהיה, לא ציפיתי שארגיש אחרת.
התנחמתי בידיעה שאף אחת לא תסבול אותו בשנים הבאות ואת כל הרוע שהביא לעולם.

מחר אנחנו יוצאים לטיול שנתי של שלושה ימים.

התיישבתי על הרצפה מול המזוודה הפתוחה שלקחתי מנויה והכנסתי באדישות בגדים, כלי רחצה, נעליים ושקית חטיפים שרם השאיר לי לייד המיטה בלילה לפני שנסע למרכז.

״לא שכחת כלום?״ נויה נכנסה לחדר ושאלה בזמן שסגרתי את המזוודה באיטיות.

״נראלי שלא״ עניתי ביובש וקמתי למיטה, מעמידה את המזוודה ליידי.

לא באמת היה לי כח לטיול הזה, נטע ואלה רבו, נטע יוצאת עכשיו עם האקס של אלה ויש דרמה.
אני לא לקחתי צד למרות שהסכמתי עם הכעס של אלה אבל ממתי בוחרים במי להתאהב ?

אני עדה.

דנה ונויה שיכנעו אותי שזה הטיול האחרון ושאני אהנה והחלטתי לקחת את עצתם ולצאת למרות הכל.

״את תהני״ נויה הצהירה וצעקה מהמקלחת ״שכחת מה זה להיות בתיכון מאז שהזדיינת פעם ראשונה״.

צחקתי לעצמי בתגובה וקמתי להחליף לפיגמה וללכת לישון.

סיפרתי לה שבוע שעבר עליי ועל רם ומסתבר שידעה.

•••

כשהגעתי לבית ספר הייתי בין האחרונות לעלות לאוטובוס, התיישבתי לייד אלה ונכנסתי לייד החלון, בעיקר הקשבתי לה במשך שעתיים של נסיעה על נטע והנהנתי בהבנה.

החלטתי לשלוח הודעה לרם, הפעם האחרונה שדיברנו זה היה בלילה וכבר הרגשתי את החוסר שלו.

אני : מתגעגעת

שלחתי לו והנחתי את הטלפון על הירך, מחכה לתשובה שתגיע ואולי תעלה לי את המצב רוח ליותר ממה שהיה.

לאחר שעתיים של נסיעה ארוכה ירדנו באמצע שום מקום מתכוננים למסלול של שלוש קילומטר.
אהבתי מסעות וטיולים והחלטתי לשנות ראש, אני פה. אני בטיול. יש פה אנשים שאני אוהבת ואני אהנה ממה שיש.
רם עדיין לא ענה אבל לא ייחסתי לזה יותר מידי חשיבות, הוא לא היה בן אדם של טלפונים ותמיד ענה אחרי כמה שעות.

——
הגענו לאכסניה שבה היינו אמורים לישון בלילה, היה ממש כיף במסלול ונהנתי מכל רגע, הייתי גאה בעצמי שהחלטתי לשנות ראש וזה עשה לי טוב, התחברתי עם עוד ילדים בשכבה שאף פעם לא חשבתי שאוכל למצוא איתם משהו משותף ואפילו החלטנו לשבת היום בלילה כולם אחרי כיבוי אורות.

״טוב כאן זה נגמר״ אמרתי נחרצות אחרי שהושבתי את נטע ואלה מולי על המיטה ועמדתי מולם.

נטע ואלה הרימו אלי את מבטן, פניהן מתוחות מציפייה. נשמתי עמוק והתחלתי לדבר.

"תראו, אני יודעת ששניכן עוברות תקופה קשה כרגע, ואני לא רוצה לקחת צד או משהו. אני מבינה את הכעס של אלה מאד אבל יודעת יותר מכולם שאי אפשר לשלוט במי להתאהב״ הצהרתי ולקחתי נשימה עמוקה לפני שהמשכתי
״אני לא רוצה שהדרמה הזו תהרוס לנו את הטיול״.

אלה נאנחה ונטע הנהנה לאט.
הן יצאו מהחדר כדי לדבר ואני נשארתי בחדר עם חיוך מסופק על פניי, השעה הייתה כבר 21:00 בלילה, רם החזיר לי לב לפני כמה שעות והסתפקתי בזה.. איכשהו.
החלטתי להיכנס להתקלח, פתחתי את המזוודה והוצאתי ממנה פיגמה וכלי רחצה והתקדמתי לעבר המקלחת.

המים החמים זרמו מעליי והורידו את כל הלכלוך שהצתבר במהלך הטיול על גופי, הוצאתי את הראש מהמקלחת ושלחתי יד מהוילון לכיוון הסבון שנשאר על הכיור.

״עעעאאא״ זעקתי בבהלת אימים.

רם עמד שם. שעון על הכיור עם ידיו בכיסים ושלח חצי מבט אליי, הוא היה נראה משועמם כאילו לא צץ לי באכסניה באמצע טיול של בית ספר , נכנס לי למקלחת ומחכה שאסיים הכי טבעי בעולם.

״התגעגעתי אלייך״ הוא אמר באדישות שראה את הבהלה בעייני.

״בואי״ הוא אמר והתרחק מהכיור, התקרבתי אליו עירומה ומנסה להסדיר את הנשימות, כל פעם שראיתי אותו הלב שלי המריא לשמיים, כל שנייה שהסתכלתי עליו גרמה לי לפרפורים בכל הגוף.

הוא תפס את פניי ונשק לשפתיי, בהתחלה בעדינות עד שלא נתן לי יכולת לנשום, הוא שלח את ידו לשדיי ועיסה אותם בתאווה.
הייתי רטובה כולי וטיפות התחילו לזרום על ירחיי אבל כבר לא היה אכפת לי מכלום ״רם״ גנחתי בייאוש את שמו כשהמשיך לנשק אותי, הוא תפס את גרוני ושלח את ידו לכוס התפוח והבוער שלי ״פאק״ הוא לחש וירד ישירות לשם עם שפתיו, מלקק כל טיפה שירדה.
הוא שלח את ידו לחגורה והוריד אותה בשניות, הוציא את איברו הקשה ממכנסי הג'ינס שלבש וסובב אותי אל מול המראה, הסתכלתי עלינו וזה גירה אותי יותר, בלי הכנה מוקדמת הרגשתי את הזין שלו ממלא את כולי ורצף של קללות יצאו ממנו כשהפתח שלי ננעל עליו.

אחרי שגמרתי שלוש פעמים שכבתי מנופצת על המיטה. רם שכב ליידי עם ידיו מאחורי ראשו, הוא היה נראה מוטרד וחיכיתי שידבר.

״מה עושים עם שירי?״ הוא אמר בייאוש וראיתי בעיניו את המצוקה.

שירי בזמן האחרון הפכה למרכז חיינו.
היינו מדברים איתה ויוצאים איתה לסרטים, הצגות ומשחקיות.
היא היתה מדהימה, היא ראתה הכל וידעה להודות ולהעריך. אבל רצינו ממנה משהו אחר, רצינו שתרגיש שהיא בבית, זה היה הבית שלה.
ולמרות שהיתה רק בת ארבע היה נראה שהבינה, היא לא הרגישה בבית. היא היתה מתעוררת בלילות בבכי והמדריכות היו מנסות להרגיע אותה, בסוף התקשרו אלינו ונשארנו בשיחה עד שנרדמה.

רם ניסה לתמרן בין הכל אבל ראיתי שהוא אובד עיצות.

היה שקט בחדר במשך כמה דקות עד שהסטתי את מבטי לרם וראיתי שהוא מסתכל עליי במבט שאמר הכל.

״אנחנו נאמץ אותה״ אמרתי בקול מלא בביטחון.

ריפוי אסורWhere stories live. Discover now