עברו שבועיים מאז היציאה מהבית חולים.
בשבועיים האלה התברר לנו שמי שהיה פעם אבא שלי לא רוצה אותי חיה פחות או יותר, הוא יודע שאני היחידה שיכולה להכניס אותו לכלא לכל בחיים ומבחינתו אני מכשול שצריך להוריד.
רם מימש את מה שהחליט ופעל, יש שני שומרים לפנימייה.
בהתחלה הוא החליט שאני לא יוצאת לבית ספר יותר אבל נלחמתי בזה והקרב הסתכם בכך שללימודים ישלי נהג קבוע שאחראי לראות שאני בבית ספר ולהיות שם לפני שאני יוצאת ממנו, אני לא יוצאת לשום דבר אחר אלא אם כן זה אם ליווי שלו..
וזה אומר שאני לא מבקשת לצאת כי גם אם הוא מרגיש ומתנהג כאילו הוא לא חטף ירייה לפני חודש, אני כן.
רם לוחם.
יום אחרי יום ראיתי אותו מתאמן, הולך ומנסה לחזור לעצמו, ראיתי אותו מחלוני כל בוקר.
צפיתי בו מהצד בכל שנייה שיכולתי, מנסה לשלוח לו כוחות מרחוק.
הוא נהיה יותר מרוחק.
צחי היה אצלנו בפנימייה כמעט כל יום ומסתגר איתו בבית.
פחדתי מזה פחד מוות, מה הם מתכננים? איך רם שומר על עצמו אם בכלל?
לא יכלתי לשבת מהצד אבל גם לא יכלתי להתערב, ידעתי שאתקל בהתנגדות חריפה והם יעבירו את זה למקום אחר, העדפתי לשמור על פרופיל נמוך ולחכות להזדמנות לגלות מה הולך שם.
•••
״אני רוצה לצאת לשיעור סוסים, דנה תבוא איתי״ הודעתי לרם נחרצות כשהיה באמצע משחק כדורגל עם הקטנים.
כעסתי עליו שהוא משחק איתם במצבו אבל הוא התעלם מהפצרותיי לא לאמץ את הגוף מאז שהיינו בבית חולים .
לאחר כמה דקות שישבתי בספסל, מחכה לתגובתו הוא ניגש אליי ״את לא הולכת לשום מקום״ הוא הודיע תוך כדי שלקח לגימה מבקבוק המים.
הסתכלתי עליו במבט כואב והחלטתי לא להתווכח,
נעמדתי והתחלתי לעשות את דרכי אל היציאה מהמגרש.
״תהיי בחמש בחווה, אעשה לך שיעור״ הוא קרא לעברי כשהייתי בשער.
עייני אורו בשנייה ומשהו לא ברור התחולל בגופי.
הסתובבתי אליו אבל הוא כבר היה עמוק בתוך המשחק רם.
השעה הייתה עכשיו 16:45 בצהריים, סיימתי ללמוד לבגרות ונכנסתי להתקלח.
כשיצאתי לבשתי גי׳נס קצר וחולצה שחורה קצרה, נעלתי נעלי עבודה של הסוסים. אספתי אל השיער לקוקס וירדתי לכיוון החווה.
רם היה שם והיה באמצע לנקות את הסוס.
הוא היה בלי חולצה וקעקועיו בלטו מרחוק.
הוא הוריד את התחבושת לפני כמה ימים על דעת עצמו,
וכשהוא הסתובב קצת ראיתי את הצלקת בחזה.
זה כאב.
כשהבחין בי הלך לשים את הגופייה שהיתה תלויה על המתלה בארווה
זין
נכנסתי לכיוון הסוסים והתחלנו.
התהפנטתי אליו כשדיבר והסביר על הרכיבה ועל הסוס, עייני היו מרוכזות בשפתיו ולא יכלתי להזיז את מבטי.
אחרי כמה דקות עליתי על הסוס ורכבתי, הוא נתן לי הערות כשהיה צריך ולימד אותי קצת איך להריץ את הסוס בביטחון.
בדיוק שירדתי צחי הגיע ועמד מחוץ לגדר, רם התקרב אליו בזמן שהכנסתי את הסוס לאורווה ופזלתי לעברם, מנסה לקרוא את שפתיהם.
״חכה בחדר אני בא״ רם אמר לו וחזר לכיווני, היה כבר חשוך ונכנסתי לחדר עבודה כשראיתי אותו מתקרב, כעסתי עליו ולא היה לי כח יותר אליהם.
״מה יש?״ רם שאל ונשען על משקוף הדלת בכניסה לחדר אחרי שהסתכל עליי שוטפת את ידיי בעצבים.
״תפסיק להסתיר ממני דברים, ותפסיק להתייחס אליי כמו ילדה שצריך לגונן עליה, אני רוצה לדעת מה אתם עושים בקשר אליו״ יריתי עליו בזעם.
הוא עמד בפתח הדלת בזמן שרציתי לצאת ״זוז״ אמרתי לו בעצבים אך הוא התעלם והביט בי במבט קפוא ״נו״ האצתי בו ושמתי בלי לחשוב את ידי על בטנו הקשה במטרה להוזיז אותו, בשנייה הרים את ידו וריתק את שתי ידיי לקיר מעל לראשי.
הבטתי בו וליבי הלם בחזקה כנגדו,
הוא הדק את לסטו והסתכל בי במבט נוקב
״רק. אני. נוגע״.
YOU ARE READING
ריפוי אסור
Romanceיולי בת 17, לאחר שאביה רוצח את אמה מול עיניה היא נשלחת לפנימיה לנוער בסיכון. היא מכירה שם את רם, שמנהל את הפנימייה וגם הקים אותה. שניהם סוחבים אין סוף צלקות מהעבר שהביאו אותם לאנשים שהם היום. #1 באהבה 25.4.23 1# ברומנטיקה 6.5.23 אזהרות : הסיפור מ...
