עברו כמה שבועות מאז הנשיקה ההיא.
כמה שבועות שטעם השפתיים שלו לא ירד ממני.
התגעגעתי אליו.
התגעגעתי לנשיקה העמוקה והכואבת שלו.
היה בנשיקה הזו הכל.
רם התרחק מאז.
הוא היה במרכז ברוב הזמן וגם כשהיה באורות לא יצא לנו לדבר.
הוא היה שולח לי הודעות לראות שאני בסדר פעם ביום. כל הודעה הזניקה את ליבי לשמיים והורידה אותו ישירות מטה כשלא קיבלתי מענה חזרה.
אני רוצה אותו.
אני רוצה כל חלק בו.
אני יודעת כמה קשה לו, הקירבה ביננו קרתה מיום ליום.
אני ידעתי שהיד שהוא החזיק לי או אצבע שתפסה את פניי היתה צעד שאף פעם לא קרה בחייו.
ידעתי שאין מצב בעולם שאני מספרת לנויה או לכל אחד אחר מה קרה שם.
נויה ניסתה בעדינות להוציא את זה ממני אבל הרחקתי אותה באלגנטיות בתירוצים שונים.
הגעתי מהבית ספר, רם ישב על השולחן בסלון עם ראם והכין איתו שיעורי בית במתמטיקה הוא ליכסן את מבטו אליי, התעלמתי ועליתי במדרגות לעבר חדרי.
התרגשתי שהוא כאן היום אבל לא חשבתי לשנייה להראות לו, כעסתי שנעלם .
גם אם היה מקום בתוכי שהבין אותו מאד.. כעסתי.
נויה נכנסה בסערה לחדר וזרקה את התיק למיטה
״התנשקתם??״ היא צעקה בלהט וקפצה על המיטה ליידי.
תפסתי את פיה בחוזקה שתסתום את הפה.
״איך גילית?״ שאלתי תוך כדי שהוזזתי בזהירות את ידי ממנה.
״עכשיו אישרת לי סופית״ היא צחקקה ״המבטים הסגירו אתכם״.
״נישקתי אותו והוא לא עצר אותי״ הסברתי בשקט ״עכשיו הוא מתעלם מקיומי, עדיף וזה לא היה קורה״ אמרתי בחוסר אמינות.
חשבתי הרבה בשבועות האלה מה עדיף, להישאר איתו ״בקשר״ שהיה לנו, שהיה בו אוסף של ריגושים מהדברים הקטנים או הנשיקה הזו שגרמה לו לקחת מילונים צעדים אחורה.
לאחר שאכלנו ארוחת ערב ולמדתי עוד קצת לבגרות החלפתי בגדים לפיג׳מה, לבשתי מכנסון קצר וגופייה תואמת, עיניי חלפו לעבר החלון וראיתי אותו.
ראיתי את רם הולך לכיוון החנייה, בהחלטה של רבע שנייה לקחתי את רגליי וטסתי בריצה לשם.
כשהגעתי הוא כבר היה במכונית ויצא מהחנייה,
נעמדתי בהפגנתיות מול הרכב והוא בלם בבהלה.
״מה. את. עושה?״
הוא יצא מהמכונית וטרק את הדלת מאחוריו.
״תדבר.איתי.״
עניתי באותו טון רק ששלי היה מלא בכאב חד.
התיישבנו בספסל מחוץ לפנימיה, היה חשוך ורק קול הצרצרים נשמע.
״רצית לדבר״ קולו הנמוך פילח את השקט כמו סכין.
התרגלתי לקרירות הזו אבל הפעם היא כאבה לי במקום הכי עמוק.
שתקתי.
לא הצלחתי להוציא את כל מה ששיחזרתי בראשי שאגיד לו ברגע שאראה אותו.
היה לי תסריט ארוך ומדוייק והוא פשוט לא יצא.
רציתי לצרוח, רציתי לצעוק עליו שירגיש, שיתן לעצמו להיפתח, שיתן לעצמו פתח לחיות אבל פשוט שתקתי.
רם לקח נשימה עמוקה והסתובב לעברי קלות.
״זה לא יקרה בנינו יולי״ הוא אמר בקול שקט וכואב.
״אני לא כזה, אף פעם לא היה לי ולא תהיה לי״.
ידעתי שזה מה שהוא יגיד אבל עדיין כאב עצום מילא את גופי.
מהר מאד התעשטתי ואמרתי את מה שהיה בראשי מאז אותה נשיקה שטרפה את הכל והשאירה מקום לעוד.ליותר.
״אני רוצה שתהיה הראשון שלי״.
YOU ARE READING
ריפוי אסור
Romanceיולי בת 17, לאחר שאביה רוצח את אמה מול עיניה היא נשלחת לפנימיה לנוער בסיכון. היא מכירה שם את רם, שמנהל את הפנימייה וגם הקים אותה. שניהם סוחבים אין סוף צלקות מהעבר שהביאו אותם לאנשים שהם היום. #1 באהבה 25.4.23 1# ברומנטיקה 6.5.23 אזהרות : הסיפור מ...
