ריפוי אסור

פרק 7- מתחילה יא כמו כיתה א

היום אנחנו הולכים לבדוק תיכון חדש בעיר, מאיה הכינה אותי וביקשה שאבוא בראש פתוח, היא מאמינה שהמקום הזה יתאים לי ושאתן לו צ׳אנס.

התלבשתי, סירקתי לקוקו גבוה מתוח וירדתי לכיוון החנייה. ״קחי״ ידו של רם הושטה לעברי כשנכנס למכונית עם כריך ומים שהכין לי לדרך.
״תאכלי״ הוא סימן עם ראשו בדרישה.

•••

נכנסנו לתיכון והמבטים של כולם לא איחרו לבוא.
בעיקר מבנות שמפשיטות את רם במבט, מה שהעלה לי את אדיי העצבים, חזקתי את אגרופי והתקדמתי עם רם לכיוון המזכירות של הבית ספר.
אישה בשנות החמישים לחייה קיבלה את פנינו בחיוך רחב
״את יולי״ היא חייכה אלי ״איזה יפה את, חיכינו לך, בואי״ היא סימנה לי בידה להיכנס לחדרה.
רם הכניס את ידיו לכיסים וסימן לי עם הראש להיכנס.

״אז ברוכה הבאה לתיכון ״צמרת״, אני המנהלת קוראים לי ריקי. אני מתארת לעצמי שזה קשה מאד להיכנס באמצע שנה לתיכון שאת לא מכירה אף אחד אבל מבטיחה לך שאת תאהבי את המקום, יש פה נערים ונערות מקסימים וחברותיים שיעזרו לך להתאקלם״. היא אמרה ברכות.

שאלתי אותה על המגמות ועל הבגרויות. שמחתי לשמוע שיש פה מגמת מחשבים, זה משהו שאני רואה את עצמי עוסקת בו בעתיד.
יצאנו מהחדר לכיוון חלל בית הספר נער נאה קיבל את פניי, תלתלים חומים עיטרו את ראשו ועיניים כחולות עם שתי גומות בלחייו ״אני ניר נעים מאד״ הוא הושיט אליי את ידו ולחצתי אותה ״בואי, אני אעשה לך סיור״.
הלכתי אחריו, הוא הראה לי את הכיתה שלי, כולם אמרו לי שלום בנחמדות. אחר כך עברנו לבחוץ, לכיתות של המגמות וסיימנו חזרה במזכירות. רם חיכה לי שם, הוא היה בשיחה וכשראה שהתקרבתי הוא סגר .

אמרנו תודה לניר ולריקי ויצאנו לכיוון החנייה ״איך התרשמת בנתיים?״ הוא שאל תוך כדי שעלינו לאוטו
״אני אהבתי, מחכה כבר להתחיל שלא יהיה לי הרבה להשלים..״

״אסדר היום את עניין ההרשמה ומקווה שתוכלי להתחיל כבר בעוד יומיים״.

בדרך חזרה קנינו אוכל לנלה והמשכנו לקניון, רם קנה לי תיק, כלי כתיבה, ספרים ומחברות שהייתי צריכה כדי להתחיל את שנת הלימודים שלי.
מצחיק, אני מתחילה כיתה י״א ומרגישה התחלה של כיתה א׳.

הגענו לחנייה של הפנימייה והסתובבנו ביחד לקחת את הקניות מאחורה,
פנינו נפגשו.
הסתכלתי על שפתיו והוא הביט בעיניי.
הלב שלי פעם במהירות שיא.
צלצול טלפון חתך את האוויר המתוח, רם יצא ודיבר בטלפון.
לא הצלחתי להקשיב, הלב שלי דהר.
ידעתי שהלב שלי משחק באש ולא ידעתי איך לכבות אותה.
זה לא יכול לקרות, הוא לא נותן לאף אחת להתקרב אליו.
והוא המנהל שלי

הוא פאקינג המנהל שלי והוא נכנס לי ללב ולנשמה.

•••

ביום למחרת היתה לי תורנות בוקר, הייתי צריכה להאכיל את החיות. אני אוהבת לקום מוקדם, כשהייתי בבית הייתי מתעוררת כל יום בחמש בבוקר ויוצאת לריצה, לשחרר את כל הכעסים והאגרסיות שישבו עליי.. והיו הרבה.

החלטתי אתמול בלילה לנסות לחזור ״לשגרה״ שלי. אם אני מתחילה בית ספר חדש, זה הזמן גם להחלטות חדשות ואני שמחה על זה.

חזרתי בשש וחצי הלכתי להתקלח וירדתי למטה, כולם הכינו לעצמם אוכל לבית ספר, הכנתי לי נס וישבתי עם ראם וליאן.
אני מתחילה להכיר אותם יותר לעומק והם חמודים, כולם. הם אמנם קטנים ממני בשנה שנתיים אבל הם בוגרים, כנראה בעקבות מה שהם עברו. כולנו התבגרנו.
ראיתי שנויה עוד לא ירדה והסתכלתי בשעון, ההסעה שלה ב-7:00 , עוד עשר דקות.
קמתי והכנתי לה שתי כריכים, היא ירדה בזריזות, הפריחה לי נשיקה באוויר ויצאה.

כולם הלכו ונשארתי עם מאיה ששטפה כלים.
רם לא היה, כנראה יצא מוקדם בבוקר, הרגשתי בחוסר שלו משקמתי.

שיחת טלפון של מאיה קטעה את מחשבותיי היא ענתה והתרחקה לכיוון הגינה ״דיברתי איתו אתמול״ היא גמגמה בקול חנוק. משום מה הרגשתי שזה קשור לרם, ושוב עשיתי מעשה לא אופייני לי בשיט.. ניסיתי להקשיב.

״הוא אמר שהוא לא בנוי, ולא רוצה ולא מרגיש..״ היא בכתה. ״שתביני שאפילו לסקס הוא לא זרם. אני במצב הזוי, בחיים לא חשבתי שאקנא פה בחניכה ואני אשכרה רוצה להיות במקומה. הוא נשאר במיוחד כל הלילות השבוע למקרה שהיא תתעורר מסיוטים״. היא התייפחה מבכי.

הלב שלי יצא אליה. מאיה מהממת, ויש לה את הלב הכי רחב שיש. והוא לא רוצה אותה..מה הוא יכול לרצות אם לא אותה ?

הבן אדם הזה הוא סימן שאלה אחד גדול
האמת שניסיתי להבין מה אני רואה לו בעיניים בפעמים האחדות שהצלחתי להסתכל.
רוב המבטים היו אטומים. אני לא איזה פסיכולוגית אבל לדעתי היה לו כאב. כאב אחד גדול..
הוא מטפל בכולם ובעצמו הוא לא נוגע.

•••

התעוררתי בחמש, היום אני מתחילה את התיכון החדש..
לבשתי חליפת ספורט ויצאתי לריצה ולהאכיל את החיות.
כשהגעתי לחווה רם היה שם, בדיוק סיים רכיבה.
הבנתי שהוא כנראה ישן פה בלילה.
.

הגעתי לבית הספר, נכנסתי לכיתה שזכרתי שזו הכיתה שלי. ניר היה שם, הזמין אותי לשבת במקום הפנוי ליידו.
כולם נכנסו בצלצול לשיעור והתיישבו, נועצים בי מבטים. שונאת את זה.
״אז כמו שכולם שמו לב, יש לנו פה חברה חדשה לכיתה - יולי״ המורה אמרה בחיוך והסתכלה לכיווני.
״סופסוף יפות בבית ספר הזה״ נער שחום עם שיער שחור אמר וכל הכיתה צחקה.
״יולי רוצה לספר לכולם מאיפה את?״ השאלה של המורה נחתה עליי משום מקום.
הסכלתי חסרת אונים על ניר ״היא מבאר שבע״ הוא אמר בחיוך ״ראיתי אותה בקניון אז אני יודע״.
התשובה הזו סיפקה את המורה אבל אני כבר לא הייתי שם.
משהו בשאלה הזו היה יותר מידי עבורי.
אני לא יודעת מאיפה אני ואני לא יודעת מי אני.
הכל צף לי.. יצאתי מהכיתה, מנסה לאפק את הדמעות שאיימו לפרוץ מתוכי.
הלכתי לשירותים והוצאתי הכל, בכיתי ולא הייתי מסוגלת לעצור.