רם
הבטתי בה בהלם.
מנסה לעכל את בקשתה בראשי.
זין.
רציתי אותה.
רציתי כל חלק ממנה.
במיטה ומחוץ למיטה.
אף פעם לא הודיתי בזה. אפילו לא כלפי עצמי, נלחמתי בחרא הזה בכל בכוח.
ידעתי שזה יפגע בה .
קרבות איומים התחוללו במוחי.
אני אמות לפני שאתן למישהו להיות הראשון שלה,
אבל אני לא יודע להיות הראשון הזה.
מגיל קטן הייתי עסוק במשפחה המחורבנת והנזקים שהם עשו לי ולאחי.
נשים לא עניינו אותי, כשרציתי לזיין הייתי עושה אתזה אבל לא היה שם כלום חוץ מפורקן.
זה היה זיון חזק, כואב ובלי רגשות.
אני לא יודע אחרת.
לא מגיע לה אותי,
מגיע לה רק חום ואהבה, מגיע לה מישהו שינשק אותה ברכות ויגיד לה כל רגע כמה הוא אוהב אותה, מגיע לה מישהו שיעשה את זה לאט ובעדינות, שידע להכיל את כולה ולהראות לה כל רגש מזדיין.
ואני לא יודע איך להיות כזה.
״רם״ היא אמרה לפתע וקולה קטע את מיליוני המחשבות שעפו בראשי "אני פשוט צריכה אותך עושה את זה ולא אף בן אדם אחר״
היא אמרה לפתע כאילו קראה את מחשבותיי.
אחר
המילה הזו הכניסה לי שד ישר לתוך המוח וגרמה לי להבין שאני אהיה הראשון והאחרון.
לא משנה מה יקרה בדרך.
צליל טלפון קטע את את המתח ששרר ביננו, זה היה צחי, עניתי בלית ברירה שראיתי על הצג 20 שיחות שיחות שלא נענו,
"אחותך" הוא אמר בקול חנוק ואני נדרכתי.
הכרתי את הקולות החנוקים האלה מקרוב.
פגשתי אותם כמה פעמים בחיי.
"דבר" אמרתי והתרוממתי על רגליי לכיוון המכונית, יולי רצה אחרי ונכנסה ליידי בלי לחשוב פעמיים.
"בוא, היא באיכילוב" הוא אמר בקושי בקולו הרועד, ניתקתי את השיחה ונתתי גז.
אחותי היא הדבר היחיד שנשאר לי ממה שקוראים לו משפחה.
עד לפני כמה זמן האמנתי שהיא לא מעניינת אותי
אבל משפחה זה דבר שרודף.
גיליתי מצחי שהיא בהיריון, לא היה לה בן זוג, היא קיבלה את השריטות מהמשפחה כמו כולם ולקחה מבנק הזרע.
שמחתי, משהו בתוך תוכי קיווה שיהיה מלאך חדש למשפחה, מלאך נקי מכל רוע ורעל שהיה קיים אצלנו.
הגענו לבית חולים, ירדתי והלכתי בצעדים מהירים לעבר המיון, יולי אחריי עם רגלייה הקטנות מנסה להשלים את הקצב בריצה.
"היא הייתה חולה ולא סיפרה לאף אחד" צחי דיבר עם דמעות זולגות מעיניו. ידעתי מה הוא מרגיש כלפייה, הוא ניסה להסתיר אבל ממני אי אפשר להסתיר כלום.
בלעתי את רוקי וחיכיתי שימשיך "היא בניתוח, מנסים להציל אותה ואת התינוק" התינוק
לאחר שעות שהרגישו כמו שנים המנתח יצא ובישר לנו על מות שניהם.
הרגשתי שמישהו מכניס סכין ונועץ אותה בליבי.
קפאתי במקומי.
חשבתי שמוות זה אירוע שהתרגלתי אליו.
טעיתי.
מוחי התרוצץ במחשבות ורגשות שלא יכולתי אפילו להתחיל להבין אותם. האובדן של אחותי ושל ילד שטרם נולד היה הרסני.
צחי ישב לידי, הדמעות שלו עדיין זולגות בחופשיות.
עיניי היו ריקות.
כשעלינו למכונית הרגשתי את ידה הקטנה של יולי עוטפת את כף ידי הגדולה בחום.
היא הביטה בי בשתיקה ולא אמרה דבר.
YOU ARE READING
ריפוי אסור
Romanceיולי בת 17, לאחר שאביה רוצח את אמה מול עיניה היא נשלחת לפנימיה לנוער בסיכון. היא מכירה שם את רם, שמנהל את הפנימייה וגם הקים אותה. שניהם סוחבים אין סוף צלקות מהעבר שהביאו אותם לאנשים שהם היום. #1 באהבה 25.4.23 1# ברומנטיקה 6.5.23 אזהרות : הסיפור מ...
