ריפוי אסור

פרק 42- הכל היה אמיתי

התעוררתי באמצע הלילה לקול חבטה אדירה.
פקחתי את עייני בבהלה, נלחמת עם הטשטוש של השעה.

רם שכב ליידי, כולו מזיע ונשימותיו עולות ויורדות בקצב מהיר.
הוא נמתח אחורה ודפק את ראשו בראש המיטה בחוזקה.

לקח לי כמה שניות להבין את המצב.
קמתי במהירות ממקומי ועברתי להתיישב ליידו.
״רם״ לחשתי לו והרגשתי את הדמעות עולות בגרוני.

התלבטתי כמה שניות אם לגעת בו, ידעתי שזה יכול להיות מסוכן אבל הייתי חייבת להעיר אותו.
הרמתי יד רועדת לכיוון ידו ותפסתי בה.
הוא נדרך בשניה.
ראיתי בהלה עצומה בעיניו.

הוא הסתכל עליי בעיניים כאובות ושלח את אגודלו למחות את הדמעות שהתחילו לרדת לי בלי מעצורים.

״אני בסדר״ הוא הרגיע בקול נמוך.

איך הגענו למצב שאני רוצה להרגיע אותו והוא בסוף זה שמרגיע אותי ?

״זה קורה לך הרבה?״ שאלתי בזהירות והצלחתי להביט שוב בעיניו.
הוא נאנח בקושי ואחז במותניי, קירב אותי אליו.

״בזמן האחרון כן״

ידעתי למה זה בזמן האחרון.
בזמן האחרון הוא נתן לעצמו את הפתח להרגיש וזה גורר אחריו הרבה דברים שלא בשליטה שלו.

״יולי״ הוא לחש לאוזני והעביר בי גיצים לאורך כל עמוד השדרה ״את התרופה שלי. את הריפוי שלי״.

הלב שלי עצר.
הר געש עטף את כולי.

נסוגתי מעט לאחור כדי להסתכל עליו.
הלב שלי דהר ומערבולת של רגשות הציפה את כולי.
זה היה הפעם הראשונה שהוא גילה רגש אמיתי כלפיי, במילים.

לשמוע אותו אומר את זה בקול רם הייתה חוויה אחרת לגמרי.

חיפשתי בעיניו כל סימן של היסוס או ספק, אבל כל מה שראיתי היה אמיתי.

בלי לחשוב, הרמתי את ראשי ונשקתי לו ברכות על השפתיים. זו הייתה נשיקה עדינה ומהוססת, אבל היא דיברה הרבה יותר מכל מילה אחרת.
רם הגיב בלהט והעמיק את הנשיקה, קירב אותי צמוד אליו.

קמתי בבוקר ורם כבר לא היה ליידי, נכנסתי מהמקלחת ושטפתי את פניי, צחצחתי שיניים וקלעתי צמה ארוכה.
לבשתי שמלת כתפיות שחורה שהיתה בתיק ויצאתי לעבר המטבח, על האי היה צלחות עם חביתה וסלט קצוץ, מיץ תפוזים ונס קפה לייד הצלחת שלי.

הסתכלתי בחלון וראיתי את רם מאכיל את התרנגולות שהסתובבו בחופשיות, חייכתי לעצמי בסיפוק.

כשרם חזר ישבנו לאכול, לא דיברנו על אתמול.
ידעתי שזה מה שיקרה אבל דווקא הייתי בסדר עם זה.
חרטתי לעצמי כל שנייה מאתמול בראש.
את מיליותיו את המבט, את הנשיקה ואת הסקס שבה אחריה, הכל היה אמיתי.

חזרנו לפנימיה לקראת הערב, כל הדרך רם הניח את ידו הגדולה על ירכי בשתיקה, הוא היה בטוב. ראיתי.
כשנכנסו כבר לעיר שיחת טלפון נכנסה לרם וקטעה את מחשבותיי.

״רם, שיר הקטנה לא מוכנה ללכת לישון עד שתגיד לה לילה טוב, הסברתי לה שזה היום שאתה בדרום והיא מתעקשת״ .

רם עצר בצד הדרך במהירות ולקח את הטלפון ״תתקשרי וידיאו ותביאי לי אותה״ .

ילדה קטנה, אני מעריכה שבגן, תלתלים יפים וצפופים על ראשה ועיניים גדולות וכחולות כמו ים.
לקחה את הטלפון ״רם, רציתי שתגיד לי לילה טוב, אני לא אצליח להרדם״.
היא אמרה ודמעות זולגות מעייניה.

״שירי לילה טוב נשמה שלי, אני מחר מגיע ונכין איזה משהו ביחד לארוחת ערב לכולם. תחשבי מה נכין טוב?״

היא הסתכלה עליו במבט חושב והדמעות המשיכו לזרום על לחייה.

״אני יבוא היום בלילה שיר, תלכי לישון ואני אעיר אותך שאגיע״ הוא אמר לבסוף שראה את מבטה השותק.

הוא סגר את הטלפון וראיתי שמבט אחר עלה על פניו.
שתקתי.

״ההורים שלה העבירו אותה לרווחה לפני שלוש שבועות״ הוא סיפר לפתע והעביר יד על שיערו בתסכול.

״היא פאקינג בת ארבע כוסראבק, איך אפשר לוותר על ילדה כזו?״ הוא ירה בעצבים ונתן מכה חזקה על ההגה.

הסתכלתי עליו בכאב, מתלבטת מה לומר.
״בוא ניסע אליה״ שמעתי את עצמי אומרת לפתע.