ריפוי אסור

פרק 9- מלאך שומר שלי

ישבתי בחדר לבד, תכננתי לישון מוקדם היום.
מחר אנסה שוב ללכת לבית ספר. החלטתי לאמץ את ההצעה של נויה. אני אגיד שאני בפנימייה, שיזדיינו.

•••

אמא, אמא התגעגעתי אלייך, למה עזבת אותי למה לא נלחמת בו, בבקשה תחזרי אני אציל אותך, אני יהרוג אותו אם הוא יגע בך

קמתי עם זיעה, ליבי דפק ופניי היו דבוקות מבכי.
הרגשתי את ידה של מאיה על פני, מנסה לנגב את דמעותיי.
רם ישב על כיסא לייד מיטתי,
התרוממתי בקושי ולקחתי מידיו את כוס המים שהגיש לי.

התגעגעתי לאמא.
באמת התגעגעתי אליה. אל הפנים שלה, המילים המנחמות ואפילו לריבים והצעקות. לא זכיתי להזדמנות להיפרד ממנה.
היא אולי לא התנהגה תמיד כמו האמא האידיאלית, התפקיד יותר התאים לי בקשר שלנו, דאגתי לה ושמרתי עליה.
אבל הלב שלה היה איתי. וזה הספיק לי.

כעסתי על עצמי שלא התעוררתי לפני והעפתי אותה מהבן זונה הזה, מאז שאני זוכרת את עצמי אבא התעלל בה.
אנס אותה, קילל, שבר ורמס. לא השאיר זכר ממה שהיה ממנה לפניו.
גם כלפיי לא היה חסר, אבל לראות אותה סובלת ממנו, פצע אותי יותר מהכל.

מאיה ישבה איתי במשך עשרים דקות, היא דיברה על עניינים שלא קשורים ואהבתי את זה, היא הבינה שאני לא רוצה לדבר וניסתה להסית את מחשבותיי לדברים אחרים.
רם חזר והתיישב על הכיסא.

״טוב יולה.. אני ארד לישון. אוהבת אותך״ היא קמה ממיטתי בלי להתסכל על רם ויצאה, סגרה אחריה את הדלת.

״פגעת בה״ אזרתי אומץ והטחתי בו, בלי להסתכל בפניו.

חשבתי שיצא עליי, יכעס, לפחות מבט רגיל של עצבים.
אבל הוא לא התרגש.

״אני יודע״ הוא הודה בכנות והתנשם בכבדות.

הסתכלתי עליו ברחמים, כל הכעס שהיה לי עליו נעלם ברגע שהבטתי בעיניו שהסתכלו על נקודה מעומעמת בחדר.
ניסיתי לחשוב כמה אנשים נפגעו ממנו שלא באשמתו, הרי בן אדם נפגע כשהוא מצפה למשהו מבן אדם מסויים והוא לא קיבל את מה שהוא ציפה לו.
רם כולו לב אחד גדול.
יש לו נתינה שאין לאף אחד אחר בעולם ואני בטוחה בזה.

אבל הוא לא אשם שהוא לא מרגיש.. אותו דבר.
נויה אומרת שעברו פה הרבה שנשבר להם הלב בגללו, כמה פעמים הוא חווה סיטואציה דומה ?
״רם״ אמרתי ויישרתי אליו את מבטי.
״תודה על הכל״ אמרתי.
הסתכלתי עוד כמה שניות בעיניו ונשכבתי חזרה במיטה, הסתובבתי לצד שני לנסות להרדם.

הוא קם, כיסה את גופי בשמיכה וחזר להתיישב.

המלאך השומר שלי.

•••

״האוכל שלך שם״ רם קורא לי ומכוון על ראשו לעבר השולחן כשאני נכנסת בבוקר למחרת עם התיק על הגב,
הוא הכין לי שתי כריכים ובקבוק מים.
״אני אקח אותך היום״.

כשהגענו לבית ספר התנשמתי בלחץ בתוך האוטו
רם הסתכל עליי כמה שניות ״את חזקה ואני פה קרוב, תתקשרי אם זה יותר מידי״ הוא מדבר בקול עבה אבל היחיד שמצליח להרגיע אותי מסערת הרגשות שמתחוללת בי.

יצאתי מהאוטו ופניתי לכיוון השער בשתיקה ״יולי״ שמעתי את רם קורא מאחוריי, ״איך את אומרת? זין עליהם. אל תספרי אף אחד חוץ מעצמך, תהיי גאה במי שאת. ויש הרבה במה.״

חייכתי וסגרתי את דלת האוטו.
הוא הרגע דיבר יותר משלוש מילים.

ידעתי שיהיה לי עכשיו יום טוב.
וידעתי שהלב שלי סיבך אותי קשה.