פניו היו עדיין עם כתמי דם,
לקחתי מטלית ושטפתי אותה היטב במים רותחים, סחטתי אותה ובזהירות שלא אגע בו, ניקתי את פניו.
רציתי להחזיק את ידו קרוב אליי אבל אני לא אגע בו עדיין, לא כל עוד הוא לא מוכן.
״אתה העוגן שלי בחיים האלה רם״ שמעתי את עצמי לוחשת אליו, דמעות חנקו את גרוני ואיפשרתי להן לצאת במורד לחיי ״אתה הכי יקר לי מכולם״.
ידעתי שהוא ישן והרשתי לעצמי להגיד מה שעל ליבי.
הוא היה שלו, כאילו לא עבר כלום, כאילו לא כואב לו בכל מקום בגוף.
עיניו היו עצומות ושפתיו המושלמות בלטו.
•••
לאחר כמה שעות טובות הוא פקח את עיניו.
עמדנו שם, אני, צחי, דנה, נויה ומאיה שהגיעה.
הרבה אנשים רצו לבוא אבל צחי דחה אותם על הסף, רם לא היה רוצה את כל האנשים האלה הוא טען ובצדק.
קראתי לרופא במהירות.
כולם עמדו סביבו, אני לקחתי צעד אחורה ועמדתי בסף הדלת, מביטה ברגעי החסד האלה שהוא פוקח את עיניו.
ישר שהוא קם, ניסה להתיישר ולשבת אבל אף אחד לא נתן לו.
הרופאה הסבירה לו מה מצבו ומה קרה.
אבל הוא לא התייחס אליה, מבטיו תרו את החדר בחיפוש...
״איפה יולי?״ הוא שאל את דנה.
עמדתי שם בהלם.
חשבתי שחלמתי עד ששמעתי אותו קורא לכיווני ״בואי״.
התגעגעתי אליו. אפילו לפקודות שלו התגעגעתי.
התקרבתי באיטיות לעברו ועמדתי לייד המיטה שלו במבט אטום.
״צאו שנייה״ הוא אמר לכולם בלי להסית את המבט ממני, כולם יצאו בזה אחר זה מהחדר.
״סתכלי לי בעיניים יולי״ הוא ציווה ותפס בסנטרי, העביר את פניי שהיו תלויות בתחבושות שנכרכו סביב החזה שלו אל מול עיניו.
צמרמורת אחזה בי ותפסה אותי לא מוכנה.
״שלא תעזי להרגיש אשמה, שמעת ?״
הוא תמיד יודע הכל והוא מרגיש הכל.
״כואב לך?״ שאלתי, מתעלמת בהפגנתיות מהציווי שלו לא
להרגיש את מה שארגיש בכל אופן.
״לא״ הוא אמר בקצרה את תשובתו שהייתה צפויה לי.
נאחנתי בכבדות והנהנתי.
צחי נכנס לחדר בצעדים מהירים ״ישלי פרטים אחי״ הוא אמר לעברו. עיניו של רם אורו בציפייה,
״יולי צאי״ רם ציווה.
״דבר צחי, אני לא יוצאת״ השבתי בתקיפות, מתעלמת מהמחאות של רם.
״בוא לבחוץ״ שמעתי את רם אומר לצחי וראיתי אותו מתחיל להתרומם כאילו לא ירו בוא אתמול.
נכנעתי ישר ויצאתי, התמקמתי מחוץ לדלת ושמתי את אזני עליה, מתאמצת לשמוע מה שהוא אומר, ליבי דפק בציפייה,
ידעתי שצחי עומד לחשוף בפניו מי ירה בו ולמה.
אין מצב שהוא יסתיר את זה ממני.
״אחי זה היה מכוון אליך..אבא שלה על הצוואר שלכם״.
הדם שלי התחמם ובער בתוכי.
אבא שלי?
לא האמנתי למה ששמעתי.
אגרופיי התכווצו בעצבים והרגשתי שהאדמה רועדת לי מתחת לרגליים.
היה לי איזה מקום.. קטן קטן בלב שקיווה שהוא מתחרט על כל מה שעולל למשפחתו, שהוא יודע שהוא צריך לשלם על מעשיו אבל המציאות הכואבת הכתה בפניי.
רם התחיל לדבר, קולו היה מתוח מכעס ״אם הוא יחשוב להתקרב לילדה הזאת שוב...הזין הזה ימות בייסורים.
היא לא תזוז מימני ואני אמצא איך לטפל בזה״.
YOU ARE READING
ריפוי אסור
Romansיולי בת 17, לאחר שאביה רוצח את אמה מול עיניה היא נשלחת לפנימיה לנוער בסיכון. היא מכירה שם את רם, שמנהל את הפנימייה וגם הקים אותה. שניהם סוחבים אין סוף צלקות מהעבר שהביאו אותם לאנשים שהם היום. #1 באהבה 25.4.23 1# ברומנטיקה 6.5.23 אזהרות : הסיפור מ...
