ריפוי אסור

פרק 22- הוא יסבול

רם

אחזתי בידייה.
הן היו חמות ועדינות, הן רעדו בין ידיי עד שהרגעתי אותן.

הלב והגוף שלי פעמו בחוזקה כמו כל פעם שקרתה הקירבה הזו, לא הכרתי את זה והיא לימדה אותי על זה כל פעם מחדש.

מהרגע שאמרתי לה שאני זה שאקח אותה לשם ידעתי שעשיתי טעות אבל כבר היה מאוחר לחזור, קיוויתי שהיא תכיר אותי יותר ותחליט לבד שהיא מעדיפה ללכת עם מישהו אחר, בגלל זה הכעס שלה על ההצעה שתיסע עם מישהו אחר הפליא אותי .

אני לא בנוי לדברים האלה, לחיזוק ולעידוד.
אני לא יודע איך עושים את זה.

כשראיתי אותה נשברת על ברכייה.. פאק.
זה היה קשה.
הכנתי את עצמי לזה בלי הרבה ברירות שהיא השאירה לי ועדיין לא ציפיתי שיהיה ככה.

היא התרוממה והלכה לשקית עם המים שהנחתי על השולחן במטבח, לקחה שתי כוסות ושטפה אותן, מזגה לתוכן את המים.. הייתי יכול להסתכל עליה שעות...

אני לא יכול.

היא הגישה לי כוס אחת והתקדמה לעבר ״הסיור״ שהצעתי.
הכרתי את הבית הזה כמו את הבית שלי, הגעתי לפה לפני שבוע כי הרגשתי שהיא תגיד לי בימים הקרובים שהיא מוכנה לבוא לפה.

ניקיתי כל פינה בבית ושטפתי אותו שלוש פעמים.
היא לא צריכה להיכנס ולהרגיש ריח של מוות וכאב.
זה הבית שלה, היא צריכה לזכור ממנו דברים טובים.. בתקווה שהיו כאלה.

הבית היה בגודל בינוני, לא יפה במיוחד אבל גם לא כזה נורא, ספה חומה אחת היתה וטלוויזיה ישנה מולה.
מרפסת קטנה בשביל שני אנשים שצופה ישר אל הרחוב.
המדפים היו ריקים, לא ראיתי ספר או תמונה אחת.

התקדמנו לעבר החדרים, היא נכנסה באומץ לחדר של אמא שלה, התקרבה לעבר מיטתה והרימה את הכרית ביידה, מקרבת אותה אל אפה כדי להריח.

עמדתי בפתח הדלת וצפיתי בה בשקט, מודה לעצמי שחשבתי על לכבס גם את המצעים.

הייתי גאה בה על האומץ והמוכנות להלחם עם הכאב שמייסר אותה ולהתמודד עם הכל.
קינאתי בה על זה.

״אני אעיד נגדו והוא ישב בכלא כל חייו״ היא אמרה בביטחון גמור.
הבטתי בה בהערצה והנהתי לאישור .

אני אהיה איתה שם בכל רגע ושנייה.
הזין הזה יסבול.

היא יצאה מהחדר וחיוך ממזרי עלה על פניה ״עכשיו לחלק המעניין״ היא אמרה וקרצה לעברי.

עלינו במדרגות והגענו לחדר שלה.

לחדר שלה לא נכנסתי כשהייתי פה..
זה הפרטיות שלה וזה שלה.
היא פתחה את החדר ועצרתי בדלת בזמן שהיא נכנסה והתיישבה על המיטה.

סרקתי הכל במהירות.

היה לה חדר גדול, מיטה זוגית ארוכה עמדה במרכז ומולה ארון בגדים גדול. ליידו היה שולחן קטן וכיסא מסתובב, היה לה פינת איפור עם הרבה קרמים ובשמים מעליה, מראה גדולה והמון תיקים קטנים במתלה שמאחורי הדלת.

הרגשתי את עייניה בוחנות אותי בשתיקה..
מאז שהיא הגיעה אלינו לאורות הרגשתי את העיניים שלה בוהות בי, בהתחלה זה עיצבן אבל למדתי להתרגל לזה ואפילו לחכות לזה.
היא הסתכלה עליי במבט ששואל למה אני עומד בדלת.

״את בטוחה שאת רוצה שאכנס?״

היא הנהנה במרץ ונכנסתי לחדר, ישבתי על הכיסא שהונח מול השולחן ועייני נחו על המיטה הגדולה הזאת.

עיניי התכווצו בעצבים כשעברה במוחי המחשבה למה היא הייתה צריכה מיטה כזו גדולה.
מחשבותיי נדדו מהמיטה לדברים אחרים בקשר אליה וקטעתי אותם בשנייה ״בואי, אני אכין לך משהו לאכול.״

אמרתי במהירות ויצאתי מהדלת לכיוון המדרגות,
מנסה לסלק את מה שעבר והתחולל לי בראש בשניות האלה.

לא הייתי מוכן לזה.