כשפקחתי את עיניי מצאתי את נויה שוכבת ליידי.
הבנתי שכנראה היו לי סיוטים, לפעמים אני לא זוכרת שאני מתעוררת בלילות, בכל פעם ששיחזור בלילה מכה בי אני מנסה לחשוב על כל עניין אחר, מביך אותי גם אם אני לא שולטת במצב.
״בוקר טוב״ היא מאחלת בקול מנומנם ומסתובבת לצד השני.
אני קופצת בעדינות מעליה ומדדה לעבר המקלחת, גילחתי כל פינה בגוף ביסודיות. בהיתי בצלקותיי שוב והחלטתי לא למרוח כלום.
רם אמר ורם תמיד צודק. אני לא צריכה להסתיר כלום.
•••
ראיתי אותו מתקרב ובלעתי את רוקי.
מה. אני. עושה. איתו
הוא היה אלוהי.
עיניו הירוקות היו בולטות, הצלחתי להבחין בהן מהמקום הרחוק שבו עמדנו.
הוא הסתפר לאחרונה ושיערו השטני ישב בצורה פרועה טיפה אבל מושלמת, על גופו טישרט שחורה עם שרוולים קצרים שלחצו על שריריו ודגמח שחור.
אני רוצה אותו עליי.
בחנתי אותו והפשטתי אותו במבטי עד שנויה דפקה לי מרפק שרמז שהגזמתי.
התקדמנו לעבר המיניבוס של הפנימייה, רם עלה למושב הנהג ואנחנו נכנסו לשתי כיסאות מאחורה, בסוף.
הנסיעה עברה לאט, זה נסיעה של ארבע שעות שהרגישה נצח.
עשינו פעמיים עצירות.
הספקתי לישון ולקום כמה פעמים.
כל כמה דקות עייני נחו עליו, הוא היה שקוע בנסיעה, נראה שחושב הרבה, רציתי לקחת ממנו את כל הדברים שמטרידים אותו. שיטרידו אותי.
שירדנו ראיתי את עיניו נושמות לרווחה.
זה עושה לו טוב המקום הזה..
התחלנו להתמקם, לכל אחד היה תפקיד כדי שזה יהיה מסודר..הבנים היו על האוהלים עם רם, הקימו אותם זה אחר זה במיומנות, אני ונויה לקחנו אחריות על ארוחת הצהריים, קצצנו סלט ובישלנו שני סוגים של פסטה.
אחרי האוכל נויה רצתה להיכנס למים. לאחר מחשבה של כמה דקות החלטתי להצטרף, החלפנו לבגדי ים וכולם הצטרפו אלינו חוץ מרם שנשאר בשטח ולא נראה מתעניין במיוחד במה שמרחש במים. לא ידעתי מה הסיבה אבל העדפתי ככה, שאף אחת לא תראה אותו בלי חולצה.
או אני או אף אחת.
היינו אולי שעתיים בים, שיחקנו עם הבנים ונראה ששעות חלפו בלי שהרגשנו.
פעם ראשונה בחיי הרגשתי שייכת.
מוקפת ברוב האנשים האהובים עליי.
מסתבר שבמחשבותיי אלה הבאתי עליי את השטן.
יצאתי מהמים והתנגבתי ביסודיות, פרסתי את המגבת הנקייה על האבנים, קולות של צחוק ארסי התקדמו מאחוריי, הסתובבתי לעבר מור,יהל ושיר ״מה זה מי דקר אותך שם?״ מור שאלה בצחקוק והצביעה על הצלקת שמתחת לחזה, מסמנת לשתיהן את התגלית החדשה שנפלה לידיהן, שלושתן התגלגלו מצחוק.
קולותיהם המזלזלים נתנו לי בעיטה באמצע הבטן.
במקום הכי כואב.
הרגשתי כאילו הכל קורה לי שוב.
זה כאב יותר מהדקירה אמיתית.
דמעות עמדו בגרוני והרגשתי שאני רוצה למות.
רוצה להעלם.
תפסתי את רגליי ורצתי משם לקול צחוקן המתגלגל.
YOU ARE READING
ריפוי אסור
Roman d'amourיולי בת 17, לאחר שאביה רוצח את אמה מול עיניה היא נשלחת לפנימיה לנוער בסיכון. היא מכירה שם את רם, שמנהל את הפנימייה וגם הקים אותה. שניהם סוחבים אין סוף צלקות מהעבר שהביאו אותם לאנשים שהם היום. #1 באהבה 25.4.23 1# ברומנטיקה 6.5.23 אזהרות : הסיפור מ...
