ריפוי אסור

פרק 16- רוצה גם?

עיניי נפקחו באיטיות למראה החדר שהייתי בו, מכשירים מעליי, חיבור לאינפוזיה, חיוך ועיניים עם דמעות של נויה, ידה מחזיקה בי.
ורם.
הוא עמד מעליי, מסתכל בעיניי.
פעם ראשונה הוא הסתכל בלי להתבייש, בלי להוריד את העיניים.

ניסיתי להיזכר במאורעות האחרונים, ראיתי את שלושת הזונות צוחקות, רצתי והחלטתי להיכנס למים.
התקדמתי בלי לחשוב, הייתי מפוצצת בכאב שלא הרגשתי לאן הגעתי, מאז יש חור שחור.
כנראה התעלפתי?

״כמה את יכולה לישון מעצבנת?״ קולה החנוק של נויה נשמע ליידי.
ניסיתי להבין כמה זמן אני כבר שוכבת פה.
״בלעת הרבה מים, המצב שלך לא היה טוב אבל עכשיו את בסדר״ היא הרגיעה אותי ולא שיחררה את ידה.

חיכיתי שרם יגיד משהו אך הוא רק המשיך להסתכל והידק את לסטו, ידיו היו בכיסים והוא נראה מוטרד.

לאחר כמה שעות שאכלתי והתחזקתי, הצלחתי לקום על הרגליים אבל הרופאים אמרו לי להישאר עוד לילה.
נויה נרדמה, היא לא ישנה איזה יומיים בגללי ולא רצתה ללכת. רם הכניס לה מיטה מתקפלת והיא שקעה בשינה עמוקה לפני שהספקתי להסתכל.
אני נשארתי ערה, ישנתי הרבה ולא הרגשתי עייפה.
רם נכנס והתיישב ליידי.

לאחר כמה דקות של שתיקה, הוא נעמד, בהיתי בו בבלבול
כשלקח את ידיו מאחורי צווארו והוריד את חולצתו..
במשך כמה שניות חשבתי שאני חולמת או הוזה.

זרמים התחילו להתחולל לי למטה ורגש הציף את כולי.
הוא התיישב על מיטתי ״תסתכלי טוב על הקעקועים בגב ועד לידיים״ הוא הורה לי, קירבתי את ראשי.
שמעתי את ליבו עד אליי, הוא רעד.
הבנתי שזה מהקרבה ולקחתי את עצמי קצת אחורה.

הסתכלתי בעיניי טוב ואז ראיתי..
היו לו תפרים על כל שריריו, על הכתפיים נגלו לפניי סימני סכין וקעקועים מכל הסוגים משלימים את הצלקות.
דמעות עלו בגרוני והתחילו לזלוג ללא שליטה.
רציתי ללטף את כולו, כל כאב שלו רציתי שיעבור אליי.
רציתי להיות חלק ממנו, מהעבר, הווה ועתיד.

הוא החזיר את חולצתו.
״את רוצה גם?״ הוא לא יודע לשאול אז זה יצא כמו דרישה אבל לפני שהספקתי לענות נכנסה לחדר אישה עם עגלה, וכל ציודי הקעקועים עליה.
היא היתה יפה. מאד.

צחקתי בליבי שהוא שאל אבל ידעתי שאני רוצה לעשות את זה. תמיד רציתי ועכשיו זה ההזדמנות שלי.

״ישמצב שיכאב לך קצת אבל אם נכנסת למים לבד והתקדמת בלי לחשוב...את מסוגלת לכאב כזה״ הוא הטיח בי בחצי ביקורת והנהתי.
רציתי לסיים עם זה כבר כי המקעקעת פלרטטה עם רם, הוא לא התייחס אבל זה העלה לי חום.

המחט נצרבה על עורי, כאב חד מילא אותי ונשכתי את שפתיי, רם ישב ליידי, מסתכל בריכוז על המחט שמציירת את הקעקוע שבבטן התחתונה.

בלי הכנה מוקדמת תפסתי בידו שהונחה על המיטה.
ראיתי את ההלם אך הוא לא אמר כלום.

כשסיימנו עם הקעקוע הראשון עברנו לקעקוע שמתחת לחזה, ראיתי את ההתלבטות של רם אם לצאת או להשאיר את ידו שתעזור לי להתמודד עם הכאב.
בסוף הוא נשאר, עיניו היו בטלפון.
הערכתי אותו על זה למרות שרציתי שיסתכל.

כשסיימנו הרגשתי גאווה בעצמי, הסתכלתי על הקעקועים במראה ואהבתי את מה שראיתי.

הסתכלתי על רם מהמראה, הוא ישב והסתכל לכיווני.
חייכתי אליו, הייתי אסירת תודה על הנוכחות שלו בחיים שלי.

הוא החזיר לי חיוך קטן שהיה שווה מיליון מילים.